קליפר חיה (הילדה)נולדתי בשנת 1928 לטובה ומשה שפר בכפר שאג-אוי-פאלו שבהונגריה. אבי היה שוחט. בבית היינו שמונה ילדים: אליעזר, יונה, רחל, אברום, אילנה, שלמה, יצחק-יעקב ואני.
ב-19 במרס 1944 נכנס הצבא הגרמני להונגריה. אבי ואחי אליעזר נלקחו למחנה עבודה. באפריל 1944 רוכזנו בגטו סצ`יין ברחוב היהודי בו גרנו, בתנאים קשים עם משפחות נוספות, בצפיפות ובחרפת רעב. אחותי יונה נשלחה עם הדודה לאושוויץ בירקנאו. כעבור חודש נלקחנו לחוות "איליש פוסטה" למספר ימים והתגוררנו ברפת. זהב, כסף וכל רכוש אחר נלקח מידינו ונותרנו עם צרור קטן. מתחנת הרכבת בלאשה-ירמאת נשלחנו למחנה ההשמדה אושוויץ בירקנאו. לאחר כשישה שבועות הועברנו למחנה פלשוב בו עבדתי 12 שעות ביממה בבנייה ובסלילת כבישים. במחנה הייתי עדה לשני מיקרים של שיסוי כלבים בבני אדם - מחזה נוראי.
הוחזרנו לאושוויץ בירקנאו. לילה שלם נותרנו ללא בגדים במחנה והתכרבלנו זו בזרועות זו. רק למחרת השיבו לנו את הבגדים. אחותי ואני הגענו למחנה B. לא עבדנו במחנה, אך התנאים היו קשים ביותר. לאחר חודש נשלחנו למחנה אובר-אושטט שבגרמניה. עבדנו בבית חרושת לחוטים 12 שעות ביממה. אחותי לקתה בדלקת ריאות ואושפזה בבית חולים. אחותי החולה ביקשה לאכול פירה ובשר מטוגן. הסיכוי לקבל מנה זו שאף לאפס. ביקשתי מאחת הגרמניות מנה זו ומאחר ונראיתי כה רע ריחמה עליי, ונתנה לי את מבוקשי. כשהגעתי לאחותי התברר לי שאחותי גוססת. אגי, האחות, הסבירה לי כי אני מפריעה לאחותי למות. אחותי נפטרה שבוע לפני השחרור. ביקשתי לקחת את גופת אחותי בעגלה על מנת לדעת היכן טומנים אותה. כשהגעתי למקום הקבורה לקחו את גופתה מהעגלה ולא יכולתי לראות היכן היא נקברה.
ב-8 במאי 1945 שוחררנו בידי הצבא האדום.
בשואה נספו אמי טובה וששת אחיי: יונה, רחל, אברום, אילנה, שלמה ויצחק.
כששוחררתי נסעתי לאופציה שבצ`כוסלובקיה ומשם נסעתי לבודפשט. גרתי בגטו סצ`יין והמתנתי שבני משפחתי ישובו. אבי שב הביתה. עברנו לגור בעיר הולדתו היידו נאנש בדירת האח של אבי. עבדתי בפיטום אווזים.
עברנו לשאטו טרייאן שם אבי עבד כממלא מקום הרב וכשוחט, ואני עבדתי בתפירה. כשאבי נישא בשנית עברתי לבית החלוצות של בני עקיבא בדברצן שם ביליתי עם בנות גילי. אחי אליעזר שב פצוע הביתה מהעיר גרץ. ימים רבים זחל עד שהגיע לבית חולים וזכה לטיפול. בבית החולים בבודפשט טופל כיאות במשך מספר חודשים ועבר מספר ניתוחים. בשנת 1947 הצטרף להכשרה ועלה ארצה. המתנתי יחד עם אבי עד שנעלה לארץ כחוק.
בשנת 1949 עלינו ארצה דרך ברטיסלבה, וינה, ובאיטליה עלינו על האניה "גלילה" והגענו למחנה העולים בחיפה. עברתי ליפו לבית החלוצות ועבדתי בתל אביב בתפירה.
במרס 1950 נישאתי לזאב ונולדו לנו שני בנים.
זכינו ליהנות משישה נכדים: ליאת, יפעת, מיטל, אורי והתאומים: עידית ואופיר.
אני מתגוררת בדיור מוגן "עד 120".