קלצרמן צבי (הרש) ז"לצבי נולד בשנת 1908 ללאה ולעוזר בעיר וישניץ שבפולין. האב היה פקיד. הבית היה בעל צביון דתי. המשפחה מנתה שני בנים: פנחס וצבי. צבי למד בבית הספר הממלכתי במשך שש שנים. צבי עבד כחייט. הוא נישא והיו לו שלושה ילדים.
בשנת 1939 בשעה שכבשו הגרמנים את העיר הוציאו מהבית את הסבתא מנטה, את ההורים לאה ועוזר, אחיו פנחס וכן את אשתו וילדיו והרגו את כולם בחצר הבית. אף אחיה של לאה, וולוו וחיים, נהרגו באותו מקום. מאחר וצבי לא היה אותה שעה בביתו, הוא נותר בחיים. ביתם של לאה ועוזר היה בשטח הגטו. את הגטו הפכו הגרמנים למחנה עבודה - לאחר המלחמה לא נותר ממנו שריד.
צבי ברח למחנה עבודה ושם עבד ביער בכריתת עצים במשך שלושה חודשים. צבי הועבר למקום אחר אך נתפש בידי הגרמנים. חלק מהאסירים נהרגו, חלקם הוכו וצבי הצליח להצטרף לשורות הצבא הפולני. צבי נפצע מהפצצות הגרמנים והיה חולה ומוכה. צבי ברח לעיר צ`לבינסק שבהרי אורל יחד עם פולנים נוספים. בעיר עבד בבית חרושת לפצצות. צבי עבד וייצר את הפצצות הגדולות. בבית החרושת התאהב צבי בצילה שעבדה בייצור הפצצות הקטנות. צבי עמד במכסות שהוטלו עליו וגם לסייע לצילה וכן עזר לה במזון.
בתום המלחמה, בשנת 1945, נישאו צילה וצבי בעיר צ`לבינסק ושם נולד בנם.
הזוג שב לפולין וכעבור זמן עברו לגרמניה אל העיר צ`לגום בה חיו בשנים 1945 - 1950. בגרמניה נולד בנם השני.
הסוכנות סייעה למשפחה לעלות ארצה.
בשנת 1950 הגיעו ארצה אל שער עלייה. ברדתם קיבל כל אחד מבני המשפחה לירה אחת כדמי קיום. הם הופנו לגן יבנה ואחר כך לרמת הדר. המקום היה מיועד לצעירים ולא לחיי משפחה. ברמת הדר קיבלה המשפחה שלוש מיטות, שמיכות וסדינים. המשפחה חיה באוהל במשך שנתיים.
צבי עבד בפרדסים כל השנים עד יציאתו לגמלאות.
צילה וצבי זכו לארבעה ילדים: ברוך – העובד בתעשייה האווירית, ירחמיאל – העובד במוסך, והתאומים: לאה – העובדת במוסד על"ה לילדים פגועים ופנחס – בחברת כבלים.
הזוג זכה ליהנות מ- 13 נכדים: שרית, רן, גלית, רוית, לימור, בת חן, הילה, יניב, שגיב, חגית, איילה, סער וליגל.
צבי נפטר בשנת 1988, יהי זכרו ברוך.