נולדתי בשנת 1931 לרחל ובנימין בעיר בנגאזי שבלוב. בעת המלחמה הייתי תלמיד בבית הספר.לוב הייתה נתונה לשלטון איטלקי. ב-9 בדצמבר 1940 פתחו הבריטים במתקפה על האיטלקים וכבשו כעבור חודשיים את אזור קירנאיקה, לרבות בירתה בנגאזי. הגרמנים שלחו את פילדמרשל רומל לסייע לכוחות האיטלקים ובאפריל-מאי 1941 כבשו הגרמנים את לוב והבריטים נסוגו מאזור קירנאיקה ושבו למצרים.
בחודשים יוני-דצמבר 1942, בעקבות קרבות רבים, הוצאו צווים אנטי יהודים רבים שפגעו בכל יהודי לוב. הוטלו עליהם הגבלות חמורות בתחום הפעילות המסחרית והחזקת רכוש. הגברים חויבו לעבוד בעבודות כפייה.
בשנת 1942 הגיעה המלחמה לעיר בנגאזי שבלוב. אמנם האיטלקים היו אלה שנכנסו לעיר אך בפועל הורגשה בברור השפעתם של הגרמנים. בתחילה החלו להגיע פליטים יהודים מאירופה. המקומיים קיבלו אותם באהבה ובחום. הפליטים לא התעכבו בעירנו זמן רב והמשיכו לברוח מאימת האויב המתקרב.
בפברואר 1942 רוכזו כל תושבי העיר היהודים והועלו למשאיות. הגלו אותנו למחנה הריכוז "ג`אדו". הגרמנים עינו אותנו, הרעיבו את כל האסירים, לא טיפלו בחולים שלבסוף מתו. הזקנים והמבוגרים הועסקו בעבודת כפייה קשה ביותר. ניתנו לנו מעט מאוד שעות שינה. על מחנה זה שמרו יהודים שהיו גרועים אף מן הגרמנים. מתוך 2,600 יהודים שהובאו למחנה ג`אדו נספו כ-500 יהודים מתשישות, מרעב וממחלות.
בינואר 1943, לאחר שהייה של קרוב לשנה במחנה, שוחררנו בידי הבריטים.
בשואה איבדתי שני דודים ושתי דודות.
שבנו לבנגאזי חסרי כל. בתינו נגזלו ולא נותרו לנו מזון ובגדים ללבוש וכמובן לא מקום לישון. שפר מזלנו והבריגדה היהודית, ששירתה במחנה השמיני בצבא הבריטי במדבר הלובי, נחלצה למענינו. הם דאגו לכל מחסורינו בעיקר למזון ולבגדים. הם הקימו בית ספר יהודי שם לימדו את התלמידים בצורה מסודרת.
בשנת 1948 יצאתי לאיטליה והצטרפתי למחנה בעיר בארי. מחנה זה אויש בידי הג`וינט. הם למעשה טיפלו בנו, הקלו על חיינו וארגנו אותנו עד עלייתנו ארצה.
בשנת 1949 עליתי ארצה באנייה "גלילה".
בשנת 1955 נישאתי לרחל.
בהוד השרון פתחתי מכולת ובה עבדתי.
לרעייתי ולי נולדו חמישה ילדים: מזל, ענת, יעל, סיגל ובני. הבנות עובדות כפקידות ולבורנטיות והבן - גנן.
זכינו ליהנות מ-12 נכדים: אריה, אסתר, לאה, אפרים, לירית, מתן, ניצן, תומר, דולב, גפן, אור ונופר.