ד"ר קריצמן אהרוןנולדתי בשנת 1927 לשרה ולאלכסנדר בעיר קישינב שבמולדובה. אבי היה פקיד. משפחתי מנתה שני ילדים: רבקה ואני. הבית היה בעל צביון חילוני. למדתי שבע שנים בבית הספר הממלכתי. ב-22 ביוני 1941 הפרה גרמניה את הסכם שרי החוץ מולוטוב – ריבנטרופ ובמתקפת פתע פלשה למולדובה.
ב-6 ביולי ברחה כל המשפחה, סבתותיי, סבי מצד אבי, הוריי, אחותי ואני, מפני הגרמנים לכיוון מזרח אוקראינה. סבי השני נשאר בעיר קישינב ונרצח בידי הגרמנים. דרך אוקראינה הגענו לקווקז לאזור אורז`ניקיטזה שם התגוררנו עד נובמבר 1941. אני המשכתי בלימודיי בבית הספר, והוריי עבדו בקולחוז.
בנובמבר 1941, כשהגרמנים החלו להתקרב לקווקז, המשיכה משפחתי במסעה אל טג`יקיסטן שבאסיה התיכונית. התגוררנו במקומות רבים ובשנתיים האחרונות לשהותנו במקום גרנו בלנינהבאד.
בטג`יקיסטן סבלה משפחתי חרפת רעב. חתיכת לחם הייתה טעימה לי מעוגה. בעיר היו שני טכניונים, למוזיקה ולרפואה. בשני הנושאים הייתי מוכשר וגיליתי עניין רב. היטבתי לנגן בקלרינט ובסקסופון. השתתפתי בלהקה האינסטרומנטלית שניגנה בהיכל התרבות בעיר. בחרתי בלימודי הרפואה כי בטכניון לרפואה קבלתי 500 גרם לחם ואילו הייתי לומד במכון למוזיקה הייתי זכאי לקבל רק 400 גרם. למדתי בבית הספר לחובשים ומיילדות במשך שנתיים ואחותי למדה במכון ללימודי מורים. הוריי עבדו כפקידים במוסדות.
קישינב שוחרה בידי הסובייטים ב-24 באוגוסט 1944 ואנו שבנו אליה בספטמבר אותה שנה.
סיימתי את שנת הלימודים השלישית בבית הספר לחובשים ומיילדות בהצטיינות. ביום למדתי ובלילה עבדתי כחובש.
ב-1945 התקבלתי למכון לרפואה ללא בחינות כניסה ולמדתי בו 5 שנים. במכון השתתפתי בפעילות של הלהקה ועסקתי גם בספורט.
בשנת 1949 נישאתי לרבקה ז"ל שהייתה אף היא רופאה.
משנת 1950 עבדתי כרופא עור ומין בקישינב במשך 40 שנים. במולדובה פרסמתי חוברות, מאמרים בכתבי עת שונים.
נולד לנו בן: יולי – כנר.
בשנת 1972 נשאתי לאישה את לידיה.
בשנת 1990 עליתי ארצה ועבדתי 10 שנים כרופא בתחום המיקולוגיה המעבדתית בבית חולים בלינסון ובשנת 2002 פרשתי לגמלאות. בארץ השתתפתי בכתיבת שלוש עבודות מחקר.
כיום אני מתנדב כמלווה ילדים מטעם העירייה. אני לוקח את ילדי הגנים מהגן אל הצהרון.
השקפת עולמי היא להשתדל להיות צודק ואכפתי לכל נושא, גדול וקטן. אני רואה את עצמי כחייל בחיל הרפואה העוזר לאנשים ומנסה להביא להם מזור.
זכיתי ליהנות משני נכדים: דניאל ורוני.