נולדתי בשנת 1929 לרבקה ולזאב רובינשטיין בעיר שדלץ שבפולין. העיר שדלץ הייתה עיר מחוז הקרובה ללובלין ולוורשה ובה הייתה קהילה יהודית גדולה. אבי נעדר רבות מהבית בשל עבודתו בתחום הבטחון מטעם הממשלה. חיינו ברווחה. ארחנו הרבה אנשי שלטון וצבא. מאחר ונחשבתי תמיד לתלמידה המצטיינת נתבקשתי לעיתים מזומנות להופיע בדקלומים בפני אורחי אבי. בבית דיברנו יידיש ופולנית. אימא הייתה אישה משכילה. הבית היה בעל צביון מסורתי. המשפחה מנתה ארבעה ילדים: חיה, חיים, רחל ואני. למדתי בבית הספר המקומי ובערבים למדתי בבית הספר היהודי לימודי יהדות. ב-1 בספטמבר 1939 פלשו הגרמנים לפולין.
העיר הופצצה בעיקר באזוריה היהודים. משפחתי לא גרה באזורים אלו ולכן ביתנו לא נפגע. אבי העביר אותנו לבית אחיו בעיר שמיטיץ. הגרמנים הפציצו אף עיר זאת ואבא שלח אותנו לכפר מרוחק עד שפסקו ההפצצות. שבנו לעירנו שדלץ אך לא ניתן היה לחיות במקום. באחד הלילות אבי דאג שנעלה על אנייה קטנה והעביר אותנו לברית המועצות. אבי עזב ומאותו יום ואילך לא ראינו אותו יותר.
באזור זה בברית המועצות שהינו כחודש. באחד הלילות הגיעו אנשים ובידיהם רשימות של אנשים, ואנו ביניהם, והועברנו לסיביר. זה היה באמצע ינואר, בקור אימים. היינו אסירים במחנה. למחייתנו עבדנו ביערות, גם ילדים בני 13. אני התחזיתי לבוגרת וכך יצאתי לעבודה, תמורת עבודתי זכיתי לתלושים ותמורתם השגנו מעט מזון.
בכוחות על אנושיים שרדנו עד סוף 1945. חזרנו לפולין. כשהגענו נודע לנו על רציחת יהודים בידי הפולנים ועל כן החלטנו לא לשוב לעיר שדלץ.
נציגי הג`וינט הגיעו, ונציגים מישראל ארגנו את ארגון "הבריחה". נסענו לעיר ורוצלב וחיינו שם כקיבוץ. נהנינו משפע המזון ולמדנו עברית. כעבור חודשיים נערך פוגרום נוסף ביהודים. נציגי הגרמנים והבריטים, ובמיוחד הנציגים הישראלים, העבירו אותנו לגרמניה לעיר רגנסבורג. המקום היה כחווה, והישראלים דאגו שנלמד עברית, שירי מולדת, ושנקבל מזון. החיים במקום היו טובים במיוחד. שהינו במקום כשנה.
אחי שהופרד ממני עלה באופן לא חוקי, נעצר בידי הבריטים והועבר לאי קפריסין למשך שנה.
הועברנו למחנה פוקינג, שהיה מחנה השמדה בגרמניה, שופץ, והוסב למחנה עקורים. במחנה זה הכרתי את בעלי לעתיד.
בשנת 1948 נישאתי במחנה לדוד קרפ.
במרס 1949 עלינו ארצה באנייה "נגבה".
בארץ עבדתי בגידול ירקות, בבית חרושת לחוטים `ירושלמי`, חדרנית בקבוץ שפיים ומטפלת פרטית בילדים.
אמי, רבקה, נפטרה בארץ בשנת 1971.
נולדו לנו שני ילדים: זאב - בעל משאית, ושושנה - גרה בארצות הברית.
זכינו ליהנות משלושה נכדים: עדי, משה וזהר.