נולדתי בשנת 1931 לפרומה ולשמעון קושמרו בעיר דורוהוי שברומניה. אבי היה ספק של הצבא הרומני, בעל מכולת וכן עסק במחזור מתכות. הבית היה אמיד. שתי אומנות גידלו את הילדים, צרפתיה וגרמניה. אמי, שהייתה בתו של רב, הנהיגה בית בעל צביון דתי. היינו שלושה אחים: אברהם, יוסף ואני. למדתי שלוש שנים בבית ספר יהודי "ישראלית". ביוני 1940 פרצו מהומות ו-200 יהודים נרצחו בעיר.
בשנת 1941 החל גרוש מהעיירות והכפרים לעירנו וכל העיר הפכה לגטו. הצלתי יהודים רבים ממוות. בביתנו תפרנו טלאים צהובים. אם ראיתי יהודי מובל ללא טלאי הייתי מתגנבת ונותנת לו טלאי עם סיכה וכך לא הייתה עילה להורגו. הצלתי יהודים ממעצר באמצעות תרגיל הסיגריות והגפרור. הייתי נכנסת לחצר המשטרה מבעד פתח המיועד לכלב של בלש המשטרה. חילקתי סיגריות וקופסת גפרורים ובה גפרור אחד לשלושה או ארבעה שומרים. כשהשוטרים התגודדו סביב להבת הגפרור להצית את הסיגריות, פתחתי את השער והוריתי ליהודים לברוח מאחר ולא היה להם אומץ לכך. אף חיי אחי אברהם ניצלו הודות לתעוזתי. בשעה שראיתי שאחי הנתון במעצר מושלך מקיר לקיר אמרתי לחוקר מרקור "אותך לא ילדה אישה אלא שֶדָה כי אינך חושב שלבחור הזה יש אימא." השוטר עזב את אחי וחייו ניצלו. באחד הלילות אספו את כל הגברים כבני ערובה, ובכללם את אבי, בבית הספר היהודי. אמי שלחה אותי לאתר היכן נמצאים הגברים. שוב פיתיתי את החיילים עם הסיגריות והתגנבתי לבית הספר. בחדר המנהל חתכתי מחברות לפיסות נייר וכל עציר כתב מכתב לביתו. את כל המכתבים העברתי למשפחות. אימא שלחה מכתב וסכום כסף למפקד המשטרה שנעדר מן העיר וסיפרה לו מה עושים פיקודיו בהעדרו. המפקד שיחרר את כל היהודים.
יום אחד העמידו את הוריי ואותי לפני קיר ההוצאה להורג. הגיע גרמני שהתחזה כשיכור ואמר שחבל על הכדורים וסיפר שגילו בעיר אלף ליטר יי"ש בחביות, והגרמני שהיה אמור להרוג הלך לשתות ולא ירה בנו. ארוע זה התרחש שש פעמים, ותמיד אותו גרמני הציל אותנו.
הוצאתי מתיבת התכשיטים שלי תכשיטים וטבעת יהלום. התחזיתי לבת איכרים ואמרתי לחייל שאחיי נמצאים בחזית ואבי אינו יכול לאסוף לבדו את התבואה מהשדה. הבטחתי לו שאדאג שהעובדים לא יאכלו ולא יחיו זמן רב. פדיתי מהשוטרים עשרה בחורים שיעבדו בשדה וכן אישה קשישה שתהיה מטפלת. אחר פניתי לאיכרים ולכל איכר מסרתי תכשיט וביקשתי שיחזיקו בביתם יהודי אחד. יהודי ביקש מאמי כסף לשחד בו את מפקד הכלא שיעלים את טופס ההוצאה להורג של אביו. זעמנו על אמי, כי בכסף זה שני אחיי היו אמורים לעלות על האנייה "סטרומה". מאחר ולאמי לא נותר כסף נמנעה עלייתם על האנייה שטבעה וכך ניצלו חייהם. אמי הצילה את שארית יהודי העיר בכך שהייתה לתת 60 ק"ג זהב. לאמי היו 53 ק"ג ואת היתרה שילמה בשטיחים פרסיים. הרכבת שנועדה לשלוח את יהודי העיר למחנה טרבלינקה נעלמה וכך ניצלו חיינו. יומיים לפני שליחתנו למחנות נודע הדבר לאמי ואנו התחבאנו בבית נטוש שם נבנה קיר כפול. הסתתרנו שם עשרים איש. אמי שלחה עגלה עם כסף, בגדים ומזון למחנה עבודה טירגו ז`יאו, בזכות עגלה זו ניצלו היהודים מרעב ובזכות הכסף פחתה עבודתם. במאי 1945 שיחרר הצבא האדום את העיר. רומניה שוחררה ב-23 באוגוסט 1944.
בינואר 1948 עליתי בעליית הנוער באנייה "פאן יורק-קיבוץ גלויות". הוגליתי לקפריסין ושבתי ארצה בפברואר 1948 לקריית מוצקין וקיבוץ גל עד. התנדבתי לשרת בנח"ל ושירתי במחנה אלנבי.
בשנת 1951 נישאתי לאביגדור. עבדתי במשרד הסעד בשער מנשה כמדריכה, ובמלב"ן כאם בית.
שני ילדיי: איתיאל - מייצר שופרות, ונחום - מנהל מעבדה לאיכות הסביבה, בדיקת מים ורעש.
זכיתי ליהנות מארבעה נכדים: מוטי, שמרית, אלעד, ומעיין-רייצ`ל.
לאה נפטרה ביוני 2008, יהי זכרה ברוך.