סטפן נולד בשנת 1922 לסרנה ולקרל רוביציק בעיר אורדיה שברומניה. משפחתו הייתה בורגנית-חילונית. לאביו היה בית חרושת לטכסטיל. סטפן למד 11 שנים בבית הספר היסודי ובתיכון היהודי ואת לימודיי הטכנולוגיה למד בהונגריה בעיר ראאב. כשליש מתושבי העיר היו יהודים. אורדיה נחשבה כ"פריז הקטנה" על שום תרבותה המפותחת וחיי המוזיקה והחברה. מצבם הכלכלי עד שנת 1937 היה טוב.

בשנת 1940 סופח האזור להונגריה והמצב הורע מיום ליום. בשנת 1943 נלקח סטפן למחנה עבודה. במחנות העבודה מצבם היה סביר, היה מזון בכמות סבירה והעבודה בעבודות עפר לא הייתה קשה מדי. מפקד האזור, סגן אלוף רוויצקי, זכה לקבל את התואר "חסיד אומות העולם" ועל שמו נקרא רחוב בצפת. הודות לפועלו מצב היהודים היה סביר.

בשנים 1943 - 1944 נעה היחידה עד לגבול האוסטרי.
בסוף דצמבר 1944 או תחילת ינואר נצטוותה היחידה לנקות את הרחובות מהשלג בגבול אוסטריה-הונגריה. למחרת יום העבודה מצאו את עצמם באוסטריה בעיירה שטנדורף. גם שם שפר עליהם מזלם ומצבם היה נסבל מבחינת מנות האוכל, העבודות והתנהגות השומרים כלפיהם.
בחודשים ינואר-מרס המשיכה היחידה לנוע עד למחנה הריכוז מאוטהאוזן. במחנה קיבלו מנת מזון שוות ערך ל-380 קלוריות ליום ורוב האסירים ירדו במשקלם. משקלו של סטפן היה כ-38 ק"ג ובמצב ירוד זה האסירים לא היו מסוגלים לעבוד. האסירים נצטוו לרדת מאות מדרגות עד למחנה העבודה, משם העלו אבנים ענקיות שלא יכלו כלל לשאתם.
סטפן נשלח למחנה גונס קירכן. העברה התבצעה בשלושה שלבים. סטפן נמנה עם הקבוצה השנייה. הגיעה שמועה שהאסירים מהקבוצה הראשונה נורו בידי האס-אס. כשהיגיעה קבוצתו של סטפן למקום, הם ציפו למותם. קצין האס-אס אותת בידו לסטפן לצאת מהשורה והוא ידע כי גורלו נחרץ למוות. כשהתייצב לפניו נתן לו הקצין קופסה מלאה שְפֶּק – נקניק. מעולם לא היה לסטפן הסבר הגיוני מדוע זכה בכך. הבשר הזה הציל את חייו וכן עוד עשרה מחבריו שזכו ליהנות ממנו. ב-4 במאי 1945 לפנות ערב שיחררו האמריקנים את המחנה.
סטפן הועבר לארז`ינג שם היו בתי חולים מאולתרים. האמריקנים טיפלו בהם במסירות. כעבור חודש וחצי, כשמצבו הוטב, נסע אל ביתו. סטפן הגיע לגבול האמריקני-סובייטי ועבר לידי ברית המועצות. בטימשוורה טופל בבית החולים. בסוף אוגוסט 1945 שוחרר מבית החולים. סטפן שב לביתו ולא מצא דבר - הכל נהרס.
בשואה נספו: הוריו, שני אחיו, גיורי ולצי, מקום מותם לא נודע. סטפן זכה לקבלת פנים צוננת ממשפחתו בעיירה, שחששו מחוליו. כעבור חודשיים החל לעבוד כמנהל בית חרושת לטכסטיל. ב-1946 עבר לבודפשט ועבד כמנהל טכני של מפעל לטכסטיל.
בשנת 1947 נישא למרים בבודפשט. הם עלו ארצה באנייה "עצמאות" ביולי 1949. עד מהרה הקים מפעל טכסטיל בתל-אביב ולאחר זמן העתיקו לחולון. בשנת 1975 מכר את המפעל ופרש לגמלאות.
הזוג זכה ליהנות מבת אורלי ומשלושה נכדים: שחר, מעיין ונֹעה.
סטפן נפטר בשנת 2003, יהי זכרו ברוך.