רוזן אלי (יורי גאורג)נולדתי בשנת 1934 לאירן-יהודית ולשרגא-פרנץ רוזנבאום בכפר נאדאודוואר (חצר-סוף) שבהונגריה. בכפר התגוררו מאות יהודים. אבי היה סוחר תבואה. היינו שני בנים, שבתאי ואני. הבית היה דתי. למדתי בכיתה א` וב"חדר". בשנת 1941 התגברה האנטישמיות וכל החלונות שפנו לרחוב הראשי נופצו, בעקבות כך עקרה משפחתי לעיר דברצן והמשכתי ללמוד שלוש כיתות נוספות בבית הספר היהודי.
ב-15 במאי 1944 ריכזו הנאצים את יהודי דברצן והסביבה בגטו שבעיר. הטרנספורטים יצאו מבית החרושת ללבנים הסמוך לתחנת הרכבת. ב-26 ביוני 1944 נשלחתי בטרנספורט. כל הרכבות עד יום זה נשלחו למחנה ההשמדה אושוויץ בירקנאו. רק רכבת אחת בה הייתי הופנתה לווינה שבאוסטריה. קיימת סברה שרכבת זו לווינה היא חלק מעסקתו של קסטנר עם הגרמנים - כך ניצלו חיינו. הגענו אל הלאגר – לבית הספר, שם שיכנו אותנו: נשים, ילדים וזקנים ובכללם אמי, אחי, שתי דודות ואנכי. אף סבי בן ה-70 היה בינינו והוא החזיק מעמד בכל התלאות.
אבי נלקח למחנה עבודה שהתלווה אל הצבא ההונגרי. הוא נפל בשבי הצבא האדום באזור סטלינגרד ומת מטיפוס, כנראה בשנת 1944. הזקנים והנשים פינו שלג והריסות מן הבתים המופצצים ואחרים עבדו בבית החרושת "סימנס". אני עבדתי בגינון. הילדים הצעירים לא הועסקו בעבודות. תנאי המחייה במחנה היו נאותים. לא סבלנו חרפת רעב ולא נותרה בי טראומה. גרנו באולמות גדולים כששומר גרמני שומר עלינו.
נסענו ברכבות לכיוון אושוויץ או טרזינשטט והגענו אל מחנה המעבר בשטרסהוף אל מחנה מספר 12 שבאוסטריה. האוקראינים שמרו עלינו. הרכבת הופצצה ונשארנו במחנה שלושה שבועות עד שהצבא האדום שיחרר אותנו באפריל 1945. ברכבת האספקה הגרמנית שהופצצה היו ריבות וסוכר שלקחנו. נשאתי על גבי תרמיל ובו כל צעצועיי. מטוס פייפר גרמני ירה לעברנו וזה משקע החרדה היחידי שנותר בי. הגענו לבודפשט והג`וינט סייע לנו עד שעברנו לדברצן שם למדתי שנתיים. המשכתי את לימודיי בפנימיה לרבנים בבית הספר תרבות בבודפשט עד שנת 1949.
במאי 1950 עליתי ארצה עם אמי ואבי החורג בדרך בלתי חוקית, דרך סלובקיה לווינה, בה היה מרכז ג`וינט ובית החולים רוטשילד, וברכבת לוונציה ומשם באנייה "עצמאות". התקבלתי לקיבוץ "עין השופט" לחברת נוער מעורבת. שהיתי בקיבוץ כשנתיים, מחצית היום למדנו ובמחצית השניה עבדנו. התגייסתי לנח"ל והייתי בקיבוץ "עברון".
למדתי שנתיים בבית הספר לגננות ושתלנות "משק פועלות" בפתח תקוה.
עבדתי בהדרכה של בתי ספר חקלאים: כפר גלים ובבית הספר לגננות ולשתלנות.
בשנת 1963 נישאתי לעדה ועברנו להתגורר ברמת הדר. עשיתי הסבה מקצועית להוראת החקלאות ועבדתי עד שנת 1985. לימדתי בחוות החקלאיות בתל אביב וכפר סבא. עסקתי בהרכבות עצי פרי באופן עצמאי במשתלות במשך 15 שנה ופרשתי לגמלאות.
לרעייתי ולי נולדו שלושה ילדים: אורי - בונה בריכות טיפוליות ומפעיל בריכות, טובה - עוסקת בהידרותרפיה, ואסא – עוסק בגננות.
זכינו ליהנות משלושה נכדים: אראל, הדר וליטל.
היום אני ורעייתי מרחיבים את השכלתנו בחוג לגמלאים שבבית האומנויות.
אני מתנדב בקרב העולים החדשים מהונגריה ועוזר בקליטתם בעיר.