רוזן דב (ברנרד)נולדתי בשנת 1936 ליעקב-שמעון ולגיטל-טובה בפריז, צרפת. הייתי בן יחיד. אבי היה חייט. הבית היה בעל צביון חילוני. ב-14 ביוני 1940 כבשו הגרמנים את פריז. נגזר עלינו לשאת את הטלאי הצהוב. אבי הוסיף לעבוד בחייטות. בבית המשותף גרה עמנו משפחה יהודית נוספת. בעל המשפחה הציע לאבי לעזוב את פריז ולעבור למקום נידח, בו לא יידעו כי אנו יהודים. אבי סירב בתוקף להצעה בטענה שלא יאונה לנו כל רע. היהודי ומשפחתו אכן עקרו מן הבית ובתום המלחמה שבו בשלום לפריז.
ב-24 ביולי 1942 נשלחו הוריי למחנה ההשמדה אושוויץ בירקנאו. שוטרים צרפתיים ריכזו את היהודים מכל הרבעים והרחובות, ושלחו אותם בקרונות אל המחנות. שני שוטרים הגיעו אל ביתה של אחות אמי אותה ביקרנו. הדבר נודע להם מפי שוער הבית שהיה מעודכן בכל תנועותינו. השוטרים היו אמורים לעצור את כולנו. אחד השוטרים ריחם עליי ולמעשה הציל את חיי. הוא הורה לדודתי להחביאני. הפרידה מהוריי הייתה קצרה ביותר ולוותה בדמעות רבות. מאותו יום לא ראיתי את הוריי.
נותרתי אצל דודתי מינה גרישטיגר. כעבור כמה ימים הועברתי לארגון ויצ"ו שדאג לכנס ילדים יהודים ולשלחם לבתי נוצרים בכפרים נידחים. נוצרים אלו סיכנו את חייהם למענינו. חייתי בבית משפחת גרונה בכפר ביואל. למדתי בבית הספר, התפללתי בכנסיה ונחשבתי כילד נוצרי לכל דבר. בבית הספר היו שתי כיתות א`-ד` ו-ד`-ח`. שני גרמנים נכנסו לשתי הכיתות וביקשו שיתלווה אליהם ילד יהודי. אף אחד לא קם להסגיר את עצמו. לאחר הפרדת הבנים מהבנות ידעתי שאתגלה כיהודי בשעה שאפשוט את מכנסיי. לאחר שילדים אחדים עברו את הבדיקה המבישה קם תלמיד והודה שהוא יהודי. הילד נלקח ונורה בידי הנאצים. ילד זה הציל את חיי.
משפחת גרונה הייתה חייבת להקצות שני חדרים בביתם לגרמנים ושימשו למחסן. הכפר ביואל נמצא בצומת דרכים אסטרטגית שבה פעלה תחנת רכבת ונהר עבר בקרבתו.
ב-25 באוגוסט 1944 שוחררה פריז בידי האמריקנים. ויצ"ו אספה את הילדים היהודים ושלחה אותם למוסדות יתומים בצרפת, שם המשכתי ללמוד. דודתי חזרה ממחנה ההשמדה אושוויץ בירקנאו.
ב-1949 נשלחתי לקנדה, לאחיה של אמי, ושהיתי שם שנה וחצי.
בשנת 1950 עליתי ארצה לרמתיים אל אחות אמי, מלכה נייהוז, והתגוררתי אצלה. למדתי בכפר מל"ל. התגייסתי לצה"ל ושירתי ביחידת תובלה.
בשנת 1959 נישאתי לנעמי. עבדתי עם אביה של אשתי בגידול עופות ברמות השבים. שבתי למקצוע אותו רכשתי – נגרות רהיטים. פתחתי את מפעל הרהיטים `דניר`.
לרעייתי ולי נולדו שלושה ילדים: גיל - כלכלן, ניצן – מהנדס, ועמי - מהנדס מחשבים.
זכינו ליהנות משמונה נכדים: מתן, עתליה, מיכל, יונתן, ירדן תמר, יואב ואופק.