נולדתי בשנת 1927 ללידיה ולודוויג בברלין שבגרמניה. אבי היה רפד ואמי תופרת וילונות. הבית היה בעל צביון חילוני. הייתי בן יחיד. למדתי ארבע כיתות בבית ספר גרמני ושנתיים בבית ספר יהודי. בליל הבדולח, ב-9-10 בנובמבר 1938, יידו חוליגנים אבנים על החנות של אבי, אך לא בזזו את תכולתה. במרס 1939 העבירו אותי הוריי לצרפת למוסד "לה-גט" שריכז ילדים בני 11 – 14 מרחבי אירופה. במוסד היו שלוש כיתות שיועדו ל-130 תלמידים, על פי הגילאים השונים. במאי 1940 עזבנו את המוסד עקב המלחמה ועברנו למוסד "לה-בורבול". שני המוסדות היו בבעלות אלמנתו של אדמונד דה-רוטשילד, בנה ג`יימס סייע למוסדות מבחינה כלכלית. בשנת 1941 עברתי את certificat ? etude של בני 14, שבלעדיו לא היה ניתן להמשיך בלימודים. יחד עם שני חברים נוספים נרשמנו לכיתה גבוהה יותר בבית ספר צרפתי. כל התלמידים שהיו במוסד ופוזרו במשך הזמן מחוץ למוסד בבתי ספר צרפתים רוכזו בדצמבר 1941 בחסות OSE, מאחר וג`יימס דה-רוטשילד לא הצליח להעביר את הכסף למוסד. הבחורים הועברו למוסד "מונטנטיין". ניסיתי ללמוד נגרות, אך זה לא יצא לפועל ועל כן עבדתי בשירות המוסד בגינון או בהכנת עצים להסקה עד שיתפנה מקום במגמת סנדלרות. המוסד נסגר בינואר 1944 והאחרונים שנשארו בו הועברו למוסד "מאז`לייה". בפברואר 1944 נשלחתי בשמי הצרפתי, פרנסואה ראבייה, לפנימייה בעיירה מורא. באפריל 1944 חליתי בסינוסיטיס ובשַנִית והועברתי לבית החולים באוריאייק. בתחילת יוני 1944 נערך קרב בין המחתרת מק"י לבין הגרמנים. בקרב זה נהרג קצין הגסטאפו קסלר. מאחר וידענו שהגרמנים יחזרו, פיזרו את כל התלמידים שלמדו בבתי הספר. לכל מי שאפשר נתנו כרטיסי נסיעה ברכבת. את האחרים פיזרו בין האיכרים שבסביבה. אני עם עוד שניים מחבריי שבתי לאיכר שאצלו שהיתי בהחלמה. אצל האיכר הזה למדתי לאהוב את החקלאות.
בספטמבר 1944 עזבו הגרמנים את האזור ושבתי לארגון OSE שבליון. קיבלתי מכתב שאחד מבני משפחתי חי באביניון. ביקרתי אותו ושם חליתי פעם נוספת בסינוסיטיס ונשארתי כשלושה חודשים בבית החולים לשני ניתוחים. במרס 1945 עברתי ל-OSE שבליון עד שהצטרפתי להכשרה של החלוץ.
בפברואר 1947 הפלגתי באנייה "לנגב" עם 647 מעפילים. נשלחתי למעצר באי קפריסין למשך שנה ועליתי ארצה בשנת 1948. גויסתי לצה"ל ביוני 1948 לפלוגות העבודה בתל השומר ושוחררתי בסוף אפריל 1949 בגלל מחלת הסינוסיטיס. בסוף 1949 הצטרפתי להכשרה בגל-עד. עם גרעין זה עליתי לרמת נפתלי. כשלא התקבלתי כחבר ברמת נפתלי עברתי לבאר טוביה ושם למדתי לחלוב פרות. ב-1952 עבדתי בדיר בנען. באותה שנה עברתי לקבוץ נווה אילן וגרתי בו עד 1955. בקיבוץ הכרתי את לוסייאן ונישאתי לה. אחרי פרוק הקיבוץ עבדתי כטרקטוריסט בקק"ל באזור אשתאול. בשנת 1956 עברתי לרמתיים. עבדתי במדגרה של רמות השבים עד שנת 1980.
נולדו לנו שלושה ילדים: אורי, עודד ואילן.
זכיתי ליהנות משמונה נכדים: ארז, ברקת, אלעד, שחק, ליאת, נטע, רועי, וענבל.
אפרים נפטר בדצמבר 2013. יהי זכרו ברוך