נולדתי בשנת 1925 לחיה ולאברהם בעיר יסי שברומניה. אבי היה סוחר ובעל חנות ואמי עזרה לו בחנות. הייתה רווחה כלכלית בבית והייתה לנו עוזרת בית. אחי למד נגינה בכנור. הבית היה בעל צביון מסורתי. המשפחה מנתה שלושה ילדים: פאולינה, אחי ואני. בהיותי בן ארבע עברנו לגור בעיירה פוישט בה גרו משפחות אמי ואבי. בעיירה גרו כ-60 משפחות יהודיות. למדתי בבית הספר הממלכתי וכן ב"חדר". בבית דיברנו ברומנית ומעט יידיש.כשנה לפני פרוץ המלחמה החלה האנטישמיות במלוא עוצמתה. בכל מקום התנפלו על היהודים והוציאו אותם לעבודות נקיון.
עם תחילת המלחמה ב-1939 נלקחו כל הגברים והילדים מגיל 15 עד 70 וביניהם אבי, אחי ואני, עם מעט חפצים אישיים, למחנה ריכוז טירגו ז`יאו בגבול יוגוסלביה. עבדנו בעיקר בעבודות חקלאות. עבדנו שעות רבות והמזון היה מועט.
כעבור שמונה חודשים נשלחנו לעיר גדולה בשם ברלד לשם אף הגיעו אמי, אחותי וכן יתר בני משפחתי. אבי שוחרר מהעבודה.
אחי נהרג במאי 1943 במחנה העבודה. הייתה שמועה כי הרעילו אותו. משפחתי שילמה כסף רב להעברת גופתו לקבורה במקום בו נמצאנו. בסוף 1943 שלחו את כל הצעירים, ואני בכללם, למחנה הריכוז שם עבדנו בפרך וסבלנו חרפת רעב.
בשנת 1944 שיחררו אותנו חיילי הצבא האדום. הועברנו שוב לעיר ברלד ומשפחתי החליטה לשוב לעיר פוישט אל הבית שנבזז בתקופת המלחמה. חיינו כשנתיים בעיר עד הופעת הקומוניזם.
בשנת 1946, אחרי שסייעתי להוריי בצעדיהם הראשונים, עברתי לטרנסילבניה לעיר טורצה. הצטרפתי לתנועת הבוגרים של השומר הצעיר. חיינו במקום כקומונה כהכנה לחיי קיבוץ. גרתי בקומונה כשנתיים, שם הכרתי את רעייתי לעתיד לאה.
בשנת 1948 נשאתי לאישה את לאה בעיר בקאו.
ביוני 1950 עלינו ארצה באנייה "טרנסילבניה". ילדי נפטר עשרה ימים לפני העלייה.
השתתפתי בארץ בכל מלחמות ישראל.
שירתי במשטרה, הועליתי בדרגות ללא קורסים מיוחדים ופרשתי לגמלאות לאחר 30 שנות שרות פעיל בתפקידים שונים ומגוונים.
נולדו לנו שתי בנות: חיה, ורחל העובדת בחברת איילון.
זכינו ליהנות משישה נכדים: עדי, מיכל, אבי, אבי מיטל ולירן, ומשני נינים: ירדן ואופק.