יוסף נולד בשנת 1917 לשרה-מלכה ולישעיהו בעיר ורשה שבפולין. לאב הייתה חנות לברזל והם נחשבו למשפחה אמידה. הבית היה בעל צביון מסורתי. המשפחה הייתה מרובת ילדים.

ב-1 בספטמבר 1939 פרצה המלחמה. יוסף הצטרף לקורס מטעם השומר הצעיר שנמשך כשנה שם הכיר את צפורה. ברית המועצות נכנסה לווילנה ופיזרה את תנועת השומר הצעיר. בשנת 1941 נישאו ציפורה ויוסף בווילנה. כשפלשו הגרמנים לווילנה ב-22 ביוני 1941 ניסה הזוג לברוח מהעיר. בלילה התחבאו בבור ועם בוקר ראו שהגרמנים כבר נמצאים בעיר. כשריכזו הגרמנים את היהודים בגטו וילנה טען יוסף שאסור להם להכנס לגטו כי זו מלכודת. יוסף קיבל תעודה מזויפת של פולני בשם יוזף רוגינסקי. יוסף הסתתר מפני הגרמנים במנזר בקולוניה וילנסקה. כשהחליטו הגרמנים לפזר את המנזרים הגיעו חייקה גרוסמן וטושיה אלטמן למנזר בו נמצאו יוסף, אבא קובנר, מיכאל קובנר ואריה וילנר. אבא קובנר החליט שעליהם לחזור לגטו וילנה. חייקה גרוסמן ויוסף ריטר אמרו שאסור לחזור לגטו ומי שיכול להציל את חייו - שיצילם.

אשת סגן ראש הממשלה קושיאוקובסקי החליטה להציל בנוסף לצפורה גם את בעלה יוסף. מאחר ובבעלותה היו אחוזות גדולות, לקח בנה את יוסף לעבודה. הבן היה מנהל בריכות דגים ויוסף עבד שם כשומר לילה. אחר שכר יוסף חדרון בקולוניה וילנסקה וצפורה רעייתו הייתה מביאה לו ביצים ולחם. יוסף חטב עצים לגברת קושיאקוסבקי. כשנשלחו כל הגברים לעבודה בגרמניה קיבל יוסף עבודה בצרני בורג ועבד שם יחד עם רעייתו במכרה הפחם. בכפר עבד יוסף כמורה של כל הכפריים. לפני חג המולד היו הגרמנים עוברים בכפרים וגובים מכל איכר פרה או חפץ בעל ערך. מאחר ויוסף ידע קרוא וכתוב התלווה לגרמני והיה חייב לשתות וודקה אחרת היו יודעים שהוא יהודי - אל ביתו היה שב שיכור.
יוסף עבד עם הפרטיזנים. הוא העמיס מזון על עגלה רתומה לסוס והביא להם ליער. תמורת עבודתו כמורה קיבל יוסף מהאיכרים פרה וכך היו לו ולרעייתו חלב וגבינה וכן רכשו שני חזירים קטנים.
בשנת 1944 שוחררו בידי הצבא האדום. כל משפחתו של יוסף נרצחה במלחמה, פרט לאח אחד, קרול, שנמלט עם צבא אנדרס והגיע ללונדון ולארץ. צפורה ויוסף שבו לפולין ושם נולד להם בן. מפולין עברו לזלצבורג שבאוסטריה ובה חיו שלוש שנים. יוסף היה ממונה על התרבות. יוסף למד שנה אחת באוניברסיטה בווג`ד.
במרס 1949 עלו ארצה מאיטליה באנייה "קאסרטה". הזוג הגיע למחנה העולים ברעננה, אחר עברו לקיבוץ רמת השופט, גבעתיים ופתח תקוה.
יוסף סיים מאסטר בעבודה סוציאלית באוניברסיטת אוהיו, לימד פסיכולוגיה בסמינר למורים בפתח תקוה ועבד בעבודה סוציאלית.
יוסף ורעייתו צפורה כתבו ספר על חייהם בעת המלחמה בשם "קרן אור באפילה".
לזוג נולדו שני ילדים: איזי - עובד סוציאלי בבית אבות, וליאורה - מנהלת בחברת ההיי-טק בארצות הברית.
יוסף זכה ליהנות מחמישה נכדים: מיכל, נועה, אלעד, יעל ואלון.
יוסף נפטר בשנת 1992, יהי זכרו ברוך.