ד"ר רייזמן גרישה (גרגורי - גרשון)נולדתי בשנת 1931 לרייזה ולפנחס בברית המועצות בעיר פרוסקורוב ששמה שונה לחמלניצקי. אבי היה רואה חשבון ואמי כלכלנית. המשפחה מנתה תאומים: גריגורי-גרשון ואני. הבית היה בעל צביון מסורתי. למדתי שנתיים עד למלחמה.
בסוף יוני 1941 לאחר פלישת הגרמנים לברית המועצות ברחנו סבתי שינדל, אמי, אחי ואני מהעיר אל קייב ואחר לצ`ימקנט שבדרום קזחסטן והתגוררנו בה עד שהצבא האדום שיחרר את פרוסקורוב בשנת 1944. מעט אחר כך שבנו לביתנו.
אבי גויס בשנת 1941 לצבא האדום ושירת בחיל רגלים עד פציעתו בקרב. הוא חזר נכה מהמלחמה והצטרף אלינו בצ`ימקנט. במלחמה זכה אבי לאותות גבורה רבים ולמדליות על אומץ לב בקרב.
אמי עבדה בקזחסטן ככלכלנית בדואר ואני למדתי בבית הספר היסודי. הרעב היה כבד ורעבנו ללחם. אמי קיבלה בחודש משכורת של 800 רובל - סכום שהספיק לרכישת לחם. בזכות סבתי שינדל שעבדה בחקלאות בגני הירק ליד הבית ומחוץ לעיר בהם גידלנו תפוחי אדמה, עגבניות, מלפפונים, אבטיחים, מילונים ותירסים - לא סבלנו חרפת רעב. אחי גריגורי ואני עזרנו לה תמיד.
בשנים 1944 – 1949 המשכתי את לימודיי בבית הספר היסודי בעיר פרוסקורוב. בין השנים 1949 – 1954 למדתי במוסקבה באוניברסיטה לגיאודזיה, צילום אוויר וכרטוגרפיה לתואר מהנדס. בשנת 1954 סיימתי בהצטיינות את האוניברסיטה.
בין השנים 1954 – 1994 עבדתי בכל המשלחות שהיו באסיה התיכונה: באוזבקיסטן, קירגיזסטן, טג`יקיסטן וקזחסטן. בתחילה כמהנדס ואחר כמהנדס ראשי וכמנהל של יותר מ-300 איש.
גריגורי ואני – אחים תאומים, תמיד משכנו את תשומת לב האנשים הסובבים אותנו. בכל עת ובכל מקום בו התגוררנו ועבדנו בברית המועצות, תמיד זכרנו שאנחנו יהודים. תמיד השתדלנו ללמוד ולעבוד בהצטיינות. תמיד התייחסנו לחברים ולעמיתים בתשומת לב ובאופן ישר. תמיד ניסינו להושיט עזרה לאנשים הנזקקים לכך.
בשנת 1959 התחתנתי עם תמרה בטשקנט. בשנת 1966 התרחשה רעידת אדמה בטשקנט והעיר נהרסה, בזמן הזה למדתי לתואר דוקטור למדעים בנושא: "מחקרי תנועות עכשוויות של קרום כדור הארץ במטרה לחזות רעידות אדמה". זוהי מומחיותי. בין השנים 1966 - 1994 חקרתי באסיה התיכונה את רעידות האדמה למציאת פתרון לבעיות תחזית רעידות האדמה החזקות. כתבתי ופרסמתי כמאה עבודות מחקר. במסגרת עבודתי השתתפתי בכנסים רבים וזכיתי לתעודות הוקרה רבות לתארים גיאודיזיסט כבוד של ברית המועצות, עובד מצטיין של גיאודזיה וכרטוגרפיה ועוד מדליות כבוד ותעודות הערכה על פעילותי הענפה.
בשנת 1994 עלינו ארצה. למדתי עברית באולפן בהוד השרון במשך שנתיים וחצי. בשנת 1997 השתתפתי באשקלון עם עולים חדשים בכנס מדענים ישראלים שעסק בחיפושים יצירתיים בישראל. פרסמתי בישראל מאמר על רעידת אדמה.
לרעייתי ולי נולד בן – לאוניד – מהנדס מחשבים.
זכינו ליהנות משני נכדים: יגאל ואיתן.
אשתי ואני חברים בבני ברית. אני עוזר בתרגום מסמכים לרוסית. זכיתי לתעודת הוקרה ונאמן כבוד מטעם "יד ושם".
עליתי ארצה מתוך דחף ציוני של הגשמת החזון שכל יהודי חייב לגור במולדתו - ארץ ישראל. אני אוהב מאד את ארצי ועירי וכחסיד השפה העברית אני מרבה לשנן שירים, משלים, אמרות וסיפורים שנכתבו בידי מיטב המשוררים והסופרים העבריים. אני אוהב מאד את השפה שלנו ומוצא סיפוק רב בלימוד עברית.