רמתי אהרון (שנדור) ז"לאהרון נולד בשנת 1931 ליולן ולטיבור פייפר בבודפשט שבהונגריה. בבית אחד גרו יחדיו: הסב, הסבתא, ההורים וארבעת ילדיהם. הסב היה שומר מצוות קפדן ששם דגש על החינוך הדתי והכתיב את אורח החיים בבית. ארבעת האחים: ז`וז`י, שנדור-אהרון, ורה ואיוון למדו בבית הספר הממלכתי של בודפשט. בחגי ישראל היו מלווים את הסב לבית הכנסת. רוב זמן התפילה השתעשעו הילדים ברחבת בית הכנסת. לפעמים היה אהרון שר במקהלת בית הכנסת ברחוב פאווה.
ב-19 במרס 19443, בעת פלישת הגרמנים לבודפשט, היה אהרון יחד עם שאר תושבי העיר בגטו, שם שהה עד השחרור בידי הצבא האדום ב-18 בינואר 1945.
אבי המשפחה טיבור פייפר, היה מהנדס טכסטיל וניהל מפעל. כל זמן שהיה נחוץ, הוסיף לעבוד. אך לאחר תקופה קצרה גויס לעבודות כפייה רחוק מבודפשט. האם יולן נשארה עם ארבעת ילדיה הצעירים ועם זוג הורים מבוגרים. כל המשפחה נשענה על כתפי האם. האם עמדה בגבורה בנטל ודאגה בכל מאודה להשגת מזון עבור המשפחה הרחבה, משימה שהייתה קשה עד מאד בתנאי הגטו. הסב הקשיש נפטר בגטו.
בעת שחרור הגטו בינואר 1945 בידי הצבא האדום שהה אהרון בגטו בודפשט.
בשנת 1949 עלה אהרון ארצה באנייה "גלילה".
בשנת 1952 נשא אהרון לאישה את חווה לבית בראון.
אהרון השתתף במבצע סיני, ובמלחמת ששת הימים השתתף בכיבוש קלקיליה. במלחמת יום כיפור הגיע עד גדות תעלת סואץ ושנים רבות שירת במילואים. אהרון זכה לאותות מלחמות ישראל.
בהוד השרון היה בין היוזמים של התארגנות המשמר האזרחי, ועד סוף חייו התנדב במשמר האזרחי.
בארץ עבד כקבלן להנחת צינורות השקיה והיה מסגר ושרברב.
לחוה ולאהרון נולדו שלושה ילדים: יאיר - מראשי פרויקט ה"חץ", מנכ"ל בתעשייה האווירית, ענת בוגרת תואר שני בחינוך מיוחד העובדת במקצועה, ואמיר – איש מחשבים.
הזוג זכה לשמונה נכדים: ארז, יובל, טל, נמרוד, ענבר, ליאור, מעיין ולירון.
אהרון רמתי נפטר בשנת 1988, יהי זכרו ברוך.