בלומה נולדה לליפא שק בעיר גרבוביץ שבפולין. בלומה עבדה בחנות המכולת של המשפחה. הבית היה בעל צביון דתי. המשפחה מנתה שני ילדים: יעקב ובלומה.ב-1 בספטמבר 1939 פלשו הגרמנים לפולין.
בלומה יחד עם בעלה נתן ושלושת ילדיהם: משה, חיים, ומיכאל שנולד באותה שנה, ברחו לברית המועצות. המשפחה הגיעה לבילורוסיה וכעבור זמן קצר עקרו לאוזבקיסטן שבטשקנט.
באחת התחנות בדרך לטשקנט ירד הבן הבכור משה לקנות לחם למשפחה. הוא התמהמה בעוד הרכבת המשיכה בדרכה. עקבות הבן משה אבדו והוא לא אותר.
בטשקנט עבדה האם במעבדה.
הבן חיים נרתם לעבודה במקום אביו שגויס לצבא. חיים הוביל ברכב מזון לכוֹרי המתכת והעמיס את המתכת היקרה על המכונית, בעוד אביו ביצע את אותה המלאכה אך באמצעות עגלה וסוס. מידי יום נסע חיים עם נהג. באחד הימים העלה הנהג השיכור טרמפיסט למכוניתו וחיים ישב למעלה בין החביות. כשהגיעו לגשר, המכונית נפלה, וחיים נמחץ למוות בין החביות.
בלומה לקתה בטיפוס ואושפזה בבית החולים כשבנה מיכאל מנסה לבקרה, אך ללא הצלחה יתרה. הביקור נמנע ממנו מחשש פן יידבק. מאחר ואמו שכבה ליד החלון, מיכאל הרעב ביקש מאמו פרוסת לחם. הילד הצעיר התבגר מאד לנוכח החיים הקשים והפך לעצמאי.
בשנת 1946 שבה המשפחה לפולין אל העיר שצ`צ`ין וגרה שם כחצי שנה. משם עברה המשפחה למחנה האמריקני ייגה-קסרנה שנמצא בעיר קסל שבגרמניה שם החל בנה מיכאל ללמוד לראשונה. במחנה זה חיה המשפחה עד שנת 1949.
בשנת 1949 עלתה המשפחה ארצה באנייה "נגבה" מנמל מרסיי שבצרפת. מחיפה נלקחה המשפחה למחנה עולים בגבעת אולגה שם גרו במשך שנה.
בשנת 1950 עברה המשפחה להתגורר בגני צבי. בלומה סייעה רבות לבעלה בניהול משק העופות.הבן מיכאל למד בכפר מל"ל. בתום שירותו הצבאי עבד בחברת חשמל עד יציאתו לגמלאות. עתה, כפנסיונר, עובד מיכאל במפעל לאבזור רכב נכים.
לבלומה ולנתן נולדו שלושה נכדים: עופר, עירית, ויעל, וכן זכו לנינה אחת – נועה.
בלומה נפטרה בשנת 1979, יהי זכרה ברוך.