דב נולד בשנת 1924, לרבקה ולאריה רפפורט, בעיירה וולווה שבצ`כוסלובקיה.
ביתו של דב היה בית דתי מאד. בתחילה למד ב"חדר". אמו טיפחה בית דתי מובהק ונודעה כאישה משכילה. האם הדתית, אך המתקדמת בגישותיה, הרבתה לקרוא ספרות כללית, כך שבזכות ידענותה הרבה הקנתה לילדיה ידע עשיר שעזר להם רבות בהמשך חייהם.
המשפחה כללה: הורים, שלוש אחיות: סימה, גיטל ורחל, ושני אחים: גדליה ודב.
בצעירותו היווה דב את עמוד התווך בחיי המשפחה. בכישרונו ובקשריו פתר את הבעיות שהתעוררו בחיי היום יום.
ב-15 במרס 1939 כוחות גרמנים כבשו את צ`כוסלובקיה.
עם פרוץ המלחמה בצ`כוסלובקיה, בהיותו בן 16, נשלח דב למחנה עבודה ביערות בודפשט שבהונגריה. דב היה הצעיר במחנה. תפקיד האסירים היה להעביר מתים ממקום למקום, תמורת עבודתם זכו לשכר. המפקד שהיה נשוי ליהודייה הורה לכל העובדים ליטול את המשכורת שתסייע בידם לשרוד. בזכות כסף זה אכן ניצלו רבים. מפקד מחנה העבודה חש כלפי דב כאב בשל גילו הצעיר.
דב נמלט ממחנה העבודה והצטרף אל הפרטיזנים. בשנות המלחמה נדד ממקום למקום.
דב שוחרר ברומניה בידי הצבא האדום.
במלחמה איבד דב את הוריו, רבקה ואריה, וכן את שתי אחיותיו, סימה וגיטל.
באוגוסט 1946 הגיע ארצה מצרפת באניית המעפילים "יגור" כשעל סיפונה 754 מעפילים. האנייה נתפסה בידי הבריטים וגורשה היישר למחנה המעצר בקפריסין.
משחזר מגלותו במחנה בקפריסין נפגש בארץ עם אחותו רחל ואחיו גדליה וכך איחדו מחדש את המשפחה שנותרה.
במלחמת העצמאות נלחם, נפצע והוכר כנכה צה"ל.
דב קיצר את שם משפחתו מרפפורט לרפ.
בארץ נשא דב לאישה את זיוה.
במשך השנים רכש בכוחות עצמו השכלה אקדמאית.
לפרנסתו עבד דב בתנובה. תחביבו היה עבודות יד בעץ.
לזיוה ולדב נולדו שתי בנות: אורית ומרב – שתיהן מורות.
דב היה מתנדב במשמר האזרחי.
זיוה ודב זכו ליהנות מחמש נכדות: קרן, שלי, עדי, נועה ודורין.
דב נפטר בשנת 1998, יהי זכרו ברוך.
ביתו של דב היה בית דתי מאד. בתחילה למד ב"חדר". אמו טיפחה בית דתי מובהק ונודעה כאישה משכילה. האם הדתית, אך המתקדמת בגישותיה, הרבתה לקרוא ספרות כללית, כך שבזכות ידענותה הרבה הקנתה לילדיה ידע עשיר שעזר להם רבות בהמשך חייהם.
המשפחה כללה: הורים, שלוש אחיות: סימה, גיטל ורחל, ושני אחים: גדליה ודב.
בצעירותו היווה דב את עמוד התווך בחיי המשפחה. בכישרונו ובקשריו פתר את הבעיות שהתעוררו בחיי היום יום.
ב-15 במרס 1939 כוחות גרמנים כבשו את צ`כוסלובקיה.
עם פרוץ המלחמה בצ`כוסלובקיה, בהיותו בן 16, נשלח דב למחנה עבודה ביערות בודפשט שבהונגריה. דב היה הצעיר במחנה. תפקיד האסירים היה להעביר מתים ממקום למקום, תמורת עבודתם זכו לשכר. המפקד שהיה נשוי ליהודייה הורה לכל העובדים ליטול את המשכורת שתסייע בידם לשרוד. בזכות כסף זה אכן ניצלו רבים. מפקד מחנה העבודה חש כלפי דב כאב בשל גילו הצעיר.
דב נמלט ממחנה העבודה והצטרף אל הפרטיזנים. בשנות המלחמה נדד ממקום למקום.
דב שוחרר ברומניה בידי הצבא האדום.
במלחמה איבד דב את הוריו, רבקה ואריה, וכן את שתי אחיותיו, סימה וגיטל.
באוגוסט 1946 הגיע ארצה מצרפת באניית המעפילים "יגור" כשעל סיפונה 754 מעפילים. האנייה נתפסה בידי הבריטים וגורשה היישר למחנה המעצר בקפריסין.
משחזר מגלותו במחנה בקפריסין נפגש בארץ עם אחותו רחל ואחיו גדליה וכך איחדו מחדש את המשפחה שנותרה.
במלחמת העצמאות נלחם, נפצע והוכר כנכה צה"ל.
דב קיצר את שם משפחתו מרפפורט לרפ.
בארץ נשא דב לאישה את זיוה.
במשך השנים רכש בכוחות עצמו השכלה אקדמאית.
לפרנסתו עבד דב בתנובה. תחביבו היה עבודות יד בעץ.
לזיוה ולדב נולדו שתי בנות: אורית ומרב – שתיהן מורות.
דב היה מתנדב במשמר האזרחי.
זיוה ודב זכו ליהנות מחמש נכדות: קרן, שלי, עדי, נועה ודורין.
דב נפטר בשנת 1998, יהי זכרו ברוך.