נולדתי לחיה ואריה-לייב בעיירה וישינטה שבליטא. אבי היה בעל מכולת. הבית היה בעל צביון דתי. המשפחה מנתה שלושה ילדים: חונה, יהודית ואני.
בשנת 1940 כבשה ברית המועצות את ליטא.
ב-22 ביוני 1941 כבשו הגרמנים את ליטא. וישינטה הייתה מעין מושב שבו חיו רק יהודים, כ-60 משפחות יהודיות גרו שם. נמלטנו מפני הגרמנים; אמי ואחיי, דודתי וילדיה נסענו במכונית, ואבי ברח עם סוס ועגלה. לאחר 80 ק"מ המשכנו ברגל עד שהגענו ללטביה. אבי גויס לצבא הליטאי - "הדיוויזיה ה-16 הליטאית", והיה בה עד תום המלחמה. אנו נסענו ברכבת מלטביה לירוסלבסקה. בדרך הפציצו אותנו מטוסים גרמנים. נמלטנו מן הרכבת ובן דודי דוד נפגע, אבל התאושש. רבים נהרגו או נפצעו מהפצצה זו. המשכנו בנסיעתנו ברכבת עד לעיר ירוסלבל המרוחקת כ-800 ק"מ ממוסקבה.
חיינו בעיר עד שנת 1943. גרנו ביער בבית ללא חלונות. בחורף היה קור עז ובקיץ סבלנו מיתושים וכינים. בקיץ המצב היה קל יותר מאחר וניזונו מפטריות יער ומפֵּרות יער, גם מכרנו מהם תמורת לחם. אחי חונה היה כה רעב עד שאכל בלהיטות יתר את הפֵּרות ונפטר בגינם בשנת 1941.
אבי נתן לנו את כתובתה של אמו במורדוביה. מאחר והמצב בירוסלבל היה כה קשה עברנו למורדוביה. בכל תחנה אמנו קיבצה נדבות וביקשה מן החיילים פרוסת לחם, מאחר ולא היה לנו ממה להתקיים. בתחנת הרכבת בעיר גורקי אמי נפלה על פסי הרכבת ונפצעה בראשה, לאחר 24 שעות נפטרה. זה היה ב-5 במרס 1943. אמי נקברה לצד הדרך.
נסענו לסבתנו הזקנה לכפר ושם חיינו. אמנו החורגת, גולדה, עבדה בקולחוז וסבתנו הייתה מבקשת נדבות ומביאה לנו מזון. אימא גולדה תפרה מעילים משקים ובהם התקינה כיס ענק. היינו גונבים תבואה ומטמינים בכיסים. גולדה הייתה מכינה מהגרגרים קמח. בקיץ קטפנו פטריות ופֵּרות יער ומכינים מחמציצים לביבות. סבתי נפטרה ב-1 במאי 1945 והמלחמה הסתיימה ב-8 במאי 1945.
היינו חולים מאד, נלקחנו לבית החולים והיינו מאושפזים במשך מספר חודשים. כל גופנו התעוות והתעקם בשל חרפת הרעב שסבלנו. לאחר ההחלמה רצו לקחתנו לבית היתומים אך אימא גולדה סירבה ואמרה מה שיקרה לה יקרה גם לילדים. אבינו הגיע למורדוביה. אני, שהייתי ליד החלון, הבחנתי בחייל וצעקתי: "אבא!" אבי הביא עמו במזוודה לחם יבש, זו הייתה עבורנו חגיגה. זכינו לקבל חצי ליטר חלב בהוראת הצלב האדום מאחר והיינו חולים מאד. בשנת 1946 נישאה גולדה לאבי לייב-אריה ושבנו לווישינטה שבליטא בה חיינו עד 1960. למדתי בפוניבז` 12 כיתות.
בשנת 1961 נישאתי במוסקבה לפירה-אספירה. שני ילדנו נולדו במוסקבה.
בשנת 1992 הגעתי ארצה ואני עובד בעיריית הוד השרון.
שני ילדיי: ראיסה - גרה בליטא, ומיכאל גר בגני אביב.
זכיתי ליהנות מארבעה נכדים: סאוליס, אדווארד, טל ונועה.
בשנת 1940 כבשה ברית המועצות את ליטא.
ב-22 ביוני 1941 כבשו הגרמנים את ליטא. וישינטה הייתה מעין מושב שבו חיו רק יהודים, כ-60 משפחות יהודיות גרו שם. נמלטנו מפני הגרמנים; אמי ואחיי, דודתי וילדיה נסענו במכונית, ואבי ברח עם סוס ועגלה. לאחר 80 ק"מ המשכנו ברגל עד שהגענו ללטביה. אבי גויס לצבא הליטאי - "הדיוויזיה ה-16 הליטאית", והיה בה עד תום המלחמה. אנו נסענו ברכבת מלטביה לירוסלבסקה. בדרך הפציצו אותנו מטוסים גרמנים. נמלטנו מן הרכבת ובן דודי דוד נפגע, אבל התאושש. רבים נהרגו או נפצעו מהפצצה זו. המשכנו בנסיעתנו ברכבת עד לעיר ירוסלבל המרוחקת כ-800 ק"מ ממוסקבה.
חיינו בעיר עד שנת 1943. גרנו ביער בבית ללא חלונות. בחורף היה קור עז ובקיץ סבלנו מיתושים וכינים. בקיץ המצב היה קל יותר מאחר וניזונו מפטריות יער ומפֵּרות יער, גם מכרנו מהם תמורת לחם. אחי חונה היה כה רעב עד שאכל בלהיטות יתר את הפֵּרות ונפטר בגינם בשנת 1941.
אבי נתן לנו את כתובתה של אמו במורדוביה. מאחר והמצב בירוסלבל היה כה קשה עברנו למורדוביה. בכל תחנה אמנו קיבצה נדבות וביקשה מן החיילים פרוסת לחם, מאחר ולא היה לנו ממה להתקיים. בתחנת הרכבת בעיר גורקי אמי נפלה על פסי הרכבת ונפצעה בראשה, לאחר 24 שעות נפטרה. זה היה ב-5 במרס 1943. אמי נקברה לצד הדרך.
נסענו לסבתנו הזקנה לכפר ושם חיינו. אמנו החורגת, גולדה, עבדה בקולחוז וסבתנו הייתה מבקשת נדבות ומביאה לנו מזון. אימא גולדה תפרה מעילים משקים ובהם התקינה כיס ענק. היינו גונבים תבואה ומטמינים בכיסים. גולדה הייתה מכינה מהגרגרים קמח. בקיץ קטפנו פטריות ופֵּרות יער ומכינים מחמציצים לביבות. סבתי נפטרה ב-1 במאי 1945 והמלחמה הסתיימה ב-8 במאי 1945.
היינו חולים מאד, נלקחנו לבית החולים והיינו מאושפזים במשך מספר חודשים. כל גופנו התעוות והתעקם בשל חרפת הרעב שסבלנו. לאחר ההחלמה רצו לקחתנו לבית היתומים אך אימא גולדה סירבה ואמרה מה שיקרה לה יקרה גם לילדים. אבינו הגיע למורדוביה. אני, שהייתי ליד החלון, הבחנתי בחייל וצעקתי: "אבא!" אבי הביא עמו במזוודה לחם יבש, זו הייתה עבורנו חגיגה. זכינו לקבל חצי ליטר חלב בהוראת הצלב האדום מאחר והיינו חולים מאד. בשנת 1946 נישאה גולדה לאבי לייב-אריה ושבנו לווישינטה שבליטא בה חיינו עד 1960. למדתי בפוניבז` 12 כיתות.
בשנת 1961 נישאתי במוסקבה לפירה-אספירה. שני ילדנו נולדו במוסקבה.
בשנת 1992 הגעתי ארצה ואני עובד בעיריית הוד השרון.
שני ילדיי: ראיסה - גרה בליטא, ומיכאל גר בגני אביב.
זכיתי ליהנות מארבעה נכדים: סאוליס, אדווארד, טל ונועה.