נולדתי בשנת 1909 למתילדה ולמיכאל בעיירה קמיין באזור סוקולוב שבפולין. עבדתי במסחר. הבית היה בעל צביון דתי. המשפחה מנתה שלושה ילדים: אריה, פרלה-פנינה ואני. למדתי ב"חדר" ובבית הספר היהודי. אחותי פנינה עזבה את העיירה בגיל 17 ועברה לצרפת. פנינה ברחה לאזור הגבול הספרדי וכך עברה בשלום את המלחמה.
ב-1 בספטמבר 1939 פלשו הגרמנים לפולין. לפני ראש השנה הגיעו הגרמנים לאזורנו.
הייתי פרטיזן והתחבאתי ביערות שבאזור. מאחר והייתי סוחר, ידעתי לסחור עם הפולנים והפרטיזנים ולמכור להם סוכר, פֵּרות וסיגריות. גם בגטו סחרתי ומכרתי את מרכולתי ליהודים. מאחר שהייתי יליד המקום הכרתי היטב את האנשים והיו לי חברים ושותפים רבים שסייעו לי.
הייתי אדם אמיץ. התחבאתי מפני הגרמנים בעליות-גג, במתבנים ובין ערמות קש. כשהגרמנים ערכו חיפוש, ברחתי מעליית הגג וקפצתי למטה, וכך נמלטתי מבלי להיתפס. לא פעם ירו לעברי בשעה שברחתי, אך שפר מזלי וכדורי הגרמנים החטיאו את מטרתם. לא פעם הלשינו הפולנים על מקום מחבואי, אך תמיד הייתי ערני ונמלטתי בזמן מהמקום.
אחי אריה נהרג עם אשתו ושלושת ילדיהם באזור קמיין. בשנת 1942 הוציאו את היהודים מהעיירה והאב ברח אך עקבותיו נעלמו. אף האם נהרגה באזור קמיין.
עבדתי בעבודות כפייה למען הגרמנים, סללתי כבישים אך גם ממקומות אלו הצלחתי לברוח. הרביתי לאיים על הפולנים והללו חששו מפניי והיו מאפשרים לי ללון במתבן בעל כורחם. נזהרתי מאד מפני ילדיי הגויים שחיפשו אחריי והיו משתפי פעולה עם הנאצים. בשעה שנמצאתי ביערות בין הפרטיזנים קפאו רגליי. כל המאמצים לרפאני עלו בתוהו.
בשנת 1944 שיחרר הצבא האדום את האזור. התחלתי לסחור עמם ומכרתי להם בעיקר סיגריות.
בשנת 1945 נשאתי לאישה את אלקה. בננו - יעקב נולד בולבז`יח שבפולין.
נדדנו עד שהגענו למחנות העקורים שבגרמניה. באיזנשטט נולד בנינו השני, משה.
במרס 1949 עלינו ארצה ממרסיי שבצרפת באמצעות שליחים מארץ ישראל. הגענו לשער עלייה. עברנו למחנה עולים ברעננה ובחורף 1950 עברנו לגני צבי. כבר ברעננה רכשתי פרה וסוס.
עבדתי בפרדסים והוצאתי את הפרי מחוץ לפרדסים. המשק גדל וקניתי עוד פרות. סחרתי בסוסים ומכרתי אותם בשוק של רעננה בכל יום ראשון. גידלתי גידולים חקלאיים: תפוחי אדמה, תירס, סלק, שעועית ותות שדה. על חלק מן האדמה גידלתי אספסת ששימשה מאכל לפרות.
בשנת 1973 מכרתי את המשק ועברנו לערד.
נולדו לנו שני בנים: יעקב - עבד בחברת תקשורת במשך 30 שנה, ומשה - סוכן ביטוח.
זכינו ליהנות מחמישה נכדים: רוני, עינת, גיא ז"ל, עדי ולירון. וכן משלושה נינים: דן, יונתן ויובל. תיעדתי את קורות חיי במוסד "יד ושם".
מרדכי נפטר בשיבה טובה במס 2014, יהי זכרו ברוך !
ב-1 בספטמבר 1939 פלשו הגרמנים לפולין. לפני ראש השנה הגיעו הגרמנים לאזורנו.
הייתי פרטיזן והתחבאתי ביערות שבאזור. מאחר והייתי סוחר, ידעתי לסחור עם הפולנים והפרטיזנים ולמכור להם סוכר, פֵּרות וסיגריות. גם בגטו סחרתי ומכרתי את מרכולתי ליהודים. מאחר שהייתי יליד המקום הכרתי היטב את האנשים והיו לי חברים ושותפים רבים שסייעו לי.
הייתי אדם אמיץ. התחבאתי מפני הגרמנים בעליות-גג, במתבנים ובין ערמות קש. כשהגרמנים ערכו חיפוש, ברחתי מעליית הגג וקפצתי למטה, וכך נמלטתי מבלי להיתפס. לא פעם ירו לעברי בשעה שברחתי, אך שפר מזלי וכדורי הגרמנים החטיאו את מטרתם. לא פעם הלשינו הפולנים על מקום מחבואי, אך תמיד הייתי ערני ונמלטתי בזמן מהמקום.
אחי אריה נהרג עם אשתו ושלושת ילדיהם באזור קמיין. בשנת 1942 הוציאו את היהודים מהעיירה והאב ברח אך עקבותיו נעלמו. אף האם נהרגה באזור קמיין.
עבדתי בעבודות כפייה למען הגרמנים, סללתי כבישים אך גם ממקומות אלו הצלחתי לברוח. הרביתי לאיים על הפולנים והללו חששו מפניי והיו מאפשרים לי ללון במתבן בעל כורחם. נזהרתי מאד מפני ילדיי הגויים שחיפשו אחריי והיו משתפי פעולה עם הנאצים. בשעה שנמצאתי ביערות בין הפרטיזנים קפאו רגליי. כל המאמצים לרפאני עלו בתוהו.
בשנת 1944 שיחרר הצבא האדום את האזור. התחלתי לסחור עמם ומכרתי להם בעיקר סיגריות.
בשנת 1945 נשאתי לאישה את אלקה. בננו - יעקב נולד בולבז`יח שבפולין.
נדדנו עד שהגענו למחנות העקורים שבגרמניה. באיזנשטט נולד בנינו השני, משה.
במרס 1949 עלינו ארצה ממרסיי שבצרפת באמצעות שליחים מארץ ישראל. הגענו לשער עלייה. עברנו למחנה עולים ברעננה ובחורף 1950 עברנו לגני צבי. כבר ברעננה רכשתי פרה וסוס.
עבדתי בפרדסים והוצאתי את הפרי מחוץ לפרדסים. המשק גדל וקניתי עוד פרות. סחרתי בסוסים ומכרתי אותם בשוק של רעננה בכל יום ראשון. גידלתי גידולים חקלאיים: תפוחי אדמה, תירס, סלק, שעועית ותות שדה. על חלק מן האדמה גידלתי אספסת ששימשה מאכל לפרות.
בשנת 1973 מכרתי את המשק ועברנו לערד.
נולדו לנו שני בנים: יעקב - עבד בחברת תקשורת במשך 30 שנה, ומשה - סוכן ביטוח.
זכינו ליהנות מחמישה נכדים: רוני, עינת, גיא ז"ל, עדי ולירון. וכן משלושה נינים: דן, יונתן ויובל. תיעדתי את קורות חיי במוסד "יד ושם".
מרדכי נפטר בשיבה טובה במס 2014, יהי זכרו ברוך !