נולדתי בשנת 1926 לגולדה ולאריה רוזנבלט בעיר יסי שברומניה. ביתנו היה בעל צביון חילוני. אבי היה סוכן. משפחתנו מנתה שני ילדים: חיים ואני. את השכלתי רכשתי בבית הספר היהודי "סטיאואה" - הכוכב, בו למדתי ארבע שנים. המשכתי את לימודיי בבית הספר אורט ובו למדתי חצי יום תפירה וחצי היום האחר היה לימודים כלליים. בבית ספר זה למדתי ארבע שנים. סיימתי את לימודיי בשנת 1940.
כל משפחה הייתה חייבת להכין לה מקלט נגד מטוסים, הגרמנים הפציצו את העיר בשנת 1942.

ב-25 ביוני 1941 החל פוגרום בעיר יסי. הרומנים העלילו שהיהודים הקומוניסטים ירו באמצע העיר בחיילי הצבא הרומני. מעלילה שקרית זו החל הפוגרום. תלו מודעה בעיר שעל כל הגברים להתייצב בתחנת המשטרה לשם קבלת אישור תנועה. זו הייתה למעשה אמתלה לרכז את הגברים במקום. באותו יום נשמעה אזעקה. כל התושבים נכנסו למקלטים והשוטרים הרומנים עברו ממקלט למקלט ואספו את הגברים היהודים בני שמונה עשרה ומעלה, וריכזו אותם בתחנת המשטרה. אחיה של אמי נורה בידי השוטרים הרומנים. אבי ודודי נלקחו ברכבת ליעד לא ידוע. הגברים נלקחו לעבודת פרך, חלקם נורו והושלכו מהרכבת. אחיה של אמי, משה-נחום, נותר בחיים והגיע פצוע לתחנת הרכבת קלרשי-ילומיצה. משהגיעו הרשימות לעיר אודות הניצולים ששרדו את הפוגרום, שמו לא נכלל ברשימה. דוד אחר נלקח מביתו והושם יחד עם יהודים אחרים ליד קיר שם היו אמורים להוציאו להורג. מזלם ששרדו רומנים טובים והקצין הודיע שההרג לא יערך והקבוצה שוחררה. בפוגרום נהרגו כ-15,000 יהודים.

כל תקופת המלחמה נשארו הנשים והילדים בעיר. הגברים היהודים שנותרו בחיים שבו לעיר והמשיכו לעבוד במקצועם. אמי ואני התחלנו לעבוד בבית חרושת ליין, פקקנו את הבקבוקים והדבקנו עליהם את התוויות. רעב ומחסור לא הורגשו בתקופת המלחמה. לחם קיבלנו בהקצבה והייתה אפשרות לקנות קמח תירס שממנו אפינו לחם ועוד מטעמים אחרים.

ב-23 באוגוסט 1944 כבש הצבא האדום את האזור מידי הגרמנים והחיילים הגרמנים נלקחו בשבי. חיילי הצבא האדום לקחו להם בתים, הרבו בשתייה, בגניבה ובאונס.
בשנת 1947 עזבתי את יסי עם קבוצה שגנבה את הגבולות לבוקרשט. משם עברנו לטרנסילבניה, לאורדיה ובגבול נתפסנו והובאנו לבית משפט בסטו מרה. הקהילה היהודית התערבה לטובתנו והקבוצה שוחררה. בחודש מאי הצטרפתי לקבוצה אחרת וחצינו את הגבול לדברצן שבהונגריה. מבודפשט הגענו לווינה, שם הכרתי את בעלי לעתיד יוסף שטרק. המשכנו לגרמניה. במחנה המעבר אשאו ביי קרייבורג נישאתי ליוסף ויצאנו למרסיי שבצרפת.
הגענו ארצה במאי 1949 באנייה "נגבה". אחי עלה בשנת 1946 ואמי בשנת 1948. הצטרפנו אל אחי ואמי לקבוצת "אופק" בהדר. בארץ עבדתי כתופרת, במטבח בבית חולים "פינסטון", בבית חולים "מגד", ובבית חולים "נווה השרון" כמחסנאית.
בארץ נולדו לבעלי ולי שתי בנות: שרה – מזכירה, וחוה – עובדת בעירייה.
זכינו ליהנות מארבעה נכדים: אסתר, יעקב ז"ל, שגיא ואפרת, וכן משני נינים: ארנון ואביגיל.