נולדתי בשנת 1917 ללאה ומרדכי לנדאו בעיר קאליש שבפולין. אבי היה חייט. הבית היה חילוני וציוני. המשפחה מנתה ארבע בנות: מיניה, שושנה, פרניה ואני. למדתי שבע כיתות בבית הספר היהודי. נמניתי עם שורות ה"שומר הצעיר".ב-1 בספטמבר 1939 כבשו הגרמנים את קאליש. כל תושבי הרובע היהודי רוכזו לתוך מבנה גדול והרחובות רוקנו מיושביהם היהודים. חודשיים לאחר פרוץ המלחמה נישאתי בחשאי לאריה שטרקמן. את החופה ערכנו בסתר לבל ייוודע לגרמנים שאנו נישאים. יצאה פקודה מטעם הגרמנים על איסור כינוס של יותר משלושה יהודים במקום אחד. הרב כתב את הכתובה ובכך תמה החתונה. עזבנו את קאליש למחרת היום כשאנו נושאים על גבנו שק ובו חפצינו. עזבנו ארבעה איש את העיר: משה, אח של בעלי, חברתו, בעלי ואני. עברנו את העיר שדליץ והגענו לכפר בוג הסמוך לנהר הבוג. ביקשנו ממבריחים שיעבירו אותנו את הגבול. המבריח העלה אותנו על הסירה. בלילה השני הבטיח לעזור לנו בדרך, אך השאירנו באמצע. ראינו אורות אך חששנו להיכנס לבית פן יעצרו אותנו. התחננו לילד כבן עשר שיורה לנו היכן עוברת הדרך הראשית וכך הגענו לתחנת הרכבת. גיסי משה הגיע אלינו רק ביום השלישי. נסענו ברכבת לברסט ליטובסק. פליטים פולנים רבים הציפו את העיר ולא מצאו לנו מגורים על כן התאכסנו בבית הכנסת. חיינו במקום כמה חודשים. בינואר 1940 נסעתי עם בעלי לאורל אל גורוד קופייסק שבמחוז צ`לבינסק. למשה לא הותר להצטרף אלינו מאחר והיה צעיר. חתמנו על חוזה לשנת עבודה במכרות הפחם וקבלנו מגורים הולמים. עבדתי במכרה 110 מטר מתחת לפני האדמה וניקיתי את גושי הפחם מאדמה. לאחר שנה לא אפשרו לנו להשתחרר מהעבודה ועל כן פתחנו כמה מאות פועלים בשביתה. המעסיקים איימו עלינו. שוחררנו עקב פנייתנו לשלטונות מוסקבה. נסענו חזרה לגבול ברית המועצות-פולין. בדרך נודע לנו שאח של בעלי, שנשאר בביאליסטוק, זייף את שנת הלידה שלו והתנדב לעבוד במכרות הפחם ליד מוסקבה. ברחנו בלילה לקייב שבאוקראינה ומשם לפולטבה.
ב-22 ביוני 1941 פרצה המלחמה בין ברית המועצות לגרמניה. משה ובעלי גויסו לצבא האדום ואני עזבתי את פולטבה. התגוררתי בקולחוז וכעבור חודש שבו משה ובעלי מן הצבא וגרנו יחדיו בקולחוז. עבדתי כתופרת אצל חייט. בברית המועצות הונהג חוק שאסר נסיעות ברחבי המדינה ללא רישיון נסיעה והיתר מן הצבא. עזבנו בלילה בחשאי את הכפר ונסענו ברכבת בחזרה לגורוד קופייסק. התגוררנו במקום כחמש שנים עד לשחרורה של ברית המועצות. בברית המועצות נולדו לנו שני ילדים.
בשנת 1946 חזרנו לפולין. התגוררנו כשמונה חודשים בפולין ואחרי הפוגרום בקילצה הצטרפנו לקיבוץ הציוני במטרה לעזוב את פולין. חצינו את הגבולות של צ`כוסלובקיה, אוסטריה והגענו לגרמניה אל החלק האמריקני. חיינו במקום כשנתיים ומחצה.
עלינו על האנייה "פאן יורק" שהייתה האנייה החוקית הראשונה שיצאה מגרמניה, ובנובמבר 1948 הגענו ארצה. הגענו לפרדס חנה וגרנו באוהלים. נרשמנו כשלושים איש למעבר לפתח תקוה.
זכינו ליהנות משני ילדינו: מיכאל - העובד בחברת משקאות, ולאה המתגוררת בשוודיה.
בשנת 2000 עברנו להתגורר בדיור המוגן "עד 120".