נולדתי בשנת 1926 לפרידלה וליחיאל בעיירה מישקוב שבפולין. אבי היה פחח. הבית היה בעל צביון מסורתי. המשפחה מנתה שלושה ילדים: זיסל, פייגל ואני. למדתי שבע כיתות בבית הספר.
ב-1 בספטמבר 1939 פלשו הגרמנים לפולין.
ביום השני למלחמה, במוצאי שבת, הגיעו הגרמנים לעיירה. הוקם יודנראט שתפקידו היה לספק עובדים ולבצע את הגזירות.
בשנת 1940 נלקחו הצעירים בני 18 - 40 למחנות עבודה בגרמניה.
בשנת 1941 נלקחו בחורות צעירות למחנות עבודה בגרמניה. אני הייתי בן 14 ועבדתי בחנות של דודתי. בשנת 1942 הכריזו הגרמנים על כל העיירות מסביב העיר זבירציה כיודן ריין (נקיים מיהודים). הגרמנים, יחד עם השוטרים היהודים, עברו מבית לבית והוציאו את היהודים הזקנים והילדים למחנות ההשמדה. הצעירים הועברו לזבירציה, שם הוקם הגטו. אנחנו ועוד שלוש משפחות התחבאנו בעליית הגג. אבי סגר אותנו והלך למפעל בו עבד יחד עם פולנים. בדרך הוא נתפס ונשלח להשמדה. היות והיו יהודים רבים שהתחבאו, ואנחנו ביניהם, היינו חייבים להתייצב, אחרת היו יורים בנו. הועברנו לגטו זבירציה. רוב יהודי הגטו עבדו במחסני אספקה של חיל האוויר הגרמני – הלופטוואפה. אני עבדתי בפינוי מכונות מאולמות המפעל והכשרת מחסנים.

אמי עבדה במחסן מיון נעליים ומדים שנשלחו מהחזית, בניקויים ובתיקונם. אחותי עבדה באולם התפירה. עבדנו במחנה עד אמצע אוגוסט 1943, אז חוסל המחנה. מפקד חיל האוויר דרש להשאיר את העובדים, אך ללא הועיל. נשלחנו למחנה ההשמדה אושוויץ בירקנאו. בסלקציה העמידו אותי בין הילדים והזקנים, סיכנתי את עצמי וקפצתי לקבוצת הכשרים לעבודה וכך ניצלתי. בעמדי בשורות ראיתי כיצד אחותי מושכת את אמי לקבוצתה אך האס-אס דחף אותן למכונית שיצאה להשמדה. בלילה חקקו על זרועי את המספר 140623 והוכנסנו למחנה המעבר. עבדתי בעבודות דחק. הגרמנים שלחו אלף איש למחנה ריכוז שהיה בגטו ורשה לאחר המרד. במקום עבדו סלוניקאים מזה כחודשיים. מספרי החדש היה 3914. עבדנו בהריסת בנייני הגטו וניקוי הלבנים לשימוש חוזר. בחודש אוגוסט, יומיים לפני פרוץ המרד הפולני, הצעידו אותנו שישה ימים לכיוון גבול גרמניה, ומשם נלקחנו ברכבת למחנה הריכוז דכאו. יצאנו כ-4,000 איש והגענו כ-2,500. אחרי שבוע נשלחנו למחנה וואלדלאגר ליד מילדורף. נסענו ברכבת ליעד לא ידוע. שוחררנו בידי האמריקנים ליד העיר פלדפינג ב-28 באפריל 1945.

ממשפחתי הענפה נספו 48 נפש בשואה.
בשנת 1947 עליתי באניית המעפילים "בירייה". שוחררתי מהמעצר בעתלית והגעתי לדודי בכפר הס. במלחמת השחרור התגייסתי לחטיבת אלכסנדרוני והשתתפתי בקרבות החטיבה.
בשנת 1952 נשאתי לאשה את סופיה לבית פישמן. עבדתי בבית חרושת ליצור דבק וקמח עצמות.
נולדו לנו שלושה ילדים: גילה - ספרנית, ורדה - עובדת סוציאלית, ויחיאלה - מורה.
זכינו ליהנות מתשעה נכדים: נועה, נילי, מתן, נעמה, גילת, אילה, עדו, עמית ונטע.
הוצאתי ספר המתעד את קורות חיי "את אחי אנכי מבקש..." זיכרונות משנות נעורים אבודים בימי השואה, בהוצאת ירון גולן. את קורות חיי תיעדתי גם במוסד "יד ושם".