שייר חיים (אלתר) ז"ל

חיים נולד בשנת 1923 לזהבה-גולדה וליצחק בכפר ג`מיסק בבוקובינה שברומניה. המשפחה מנתה ארבעה ילדים: פנחס, זלמן, שושנה וחיים. כשחיים הצעיר חלה מאד הוחלט לשנות את שמו לאלתר (זקן ביידיש) כדי ש"עין הרע" תתבלבל ותצא מגופו, ואכן הוא החלים. לסב ולאב היו בית מרזח, אדמות חקלאיות, פרות, כבשים וסוסים. במשק עבדו ילדי המשפחה ופועלים מהכפר. התוצרת הייתה נמכרת בשוק בוושקוביץ ובעיר צ`רנוביץ.

בספטמבר 1941 נכנסו הנאצים לכפר ובעזרת האוקראינים ריכזו את היהודים בחצר בית הספר. הם צעדו לכפר קרפצ`יף, הוכו באלות מכות רצח בידי האוקראינים ולבסוף הוחזרו לכפרם. ביום המחרת יצאו היהודים לכיוון בסרביה וכך הלכו במשך ארבעה חודשים בקור ובשלג עד הגיעם למחנה אטאקי שבטרנסניסטריה. הצבא הרומני טבח בהם במכונות ירייה ונהרגו כאלפיים איש. הבחורות הצעירות נאנסו. אחר הצהריים ניתנה פקודה לשוב והם הובלו כשבועיים עד לעיר יידניץ, שם נכלאו במשך שישה שבועות בין גדרות הגטו. מספר ימים לפני לראש השנה הובלו לכיוון הים. ליד מיינריס נפל האב יצחק חסר הכוחות ונורה במקום. בניו היו אנוסים להמשיך את הצעדה אחרת היו נורים. הם הועברו למוגילב ומשם צעדו לעיירה קופיגורוט. המסע נמשך לכפר רבובץ, שם שוכנו היהודים במחנה העבודה. הם עבדו בהנחת מסילות רכבת. מלבד הקור והרעב העז סבלו מכינים, מדיזנטריה ומטיפוּס. בחורף השני לשהייתם במחנה נפטרה האם זהבה, לאחריה הניה והסב אריה. במחנה זה שהו ארבע שנים. היהודים ניצלו מרעב בזכות קשרים שפיתח האח פנחס עם אנשים בקולחוז סמוך למחנה. בקולחוז שחטו סוסים ומהשומן ייצרו סבונים. את הבשר ושאריות הלחם היה מביא למחנה וכך ניצלו מרעב.
בשנת 1944 נשלח חיים עם שלמה אנגל באנייה גרמנית לטורקיה לשמש כסבלים ולסייע בהעברת ציוד למזרח התיכון. לילה אחד, כשהאנייה שהתה בנמל, ניצלו השניים את חוסר ערנות הגרמנים ששתו לשוכרה, קפצו למים ושחו לכיוון העיר איסטנבול. השניים פגשו את שמַש בית הכנסת שהביאם למשפחת רשינסקי. המשפחה החביאה אותם בביתם במשך שלושה שבועות. בעזרת דרכונים מזויפים חצו את הגבול ללבנון והגיעו ברכבת לראש הנקרה במאי 1944.

בארץ הועבר חיים למעלה החמישה, למד ב"מקוה ישראל", עבר לפתח תקוה ולכפר החורש ועבד כשנה וחצי כנוטר בחיפה.

חיים עבר לכפר חיים, להדר לארגון "האופק" - ארגון התיישבות לנבטים. שם הכיר חיים את מיכל שחורי בת מושב מרחביה והשניים נישאו בשנת 1948. חיים עבד בארץ בחקלאות ואחר בתע"ש עד לגמלאות.
למיכל ולחיים נולדו חמישה ילדים: זהבה-צ`לה – עובדת כאחות, הני - מורה בתיכון ובעלת צימר במצפה הילה, אריה, איציק, ואתי - פקידה אצל עורך דין.
לחיים ומיכל עשרה נכדים: גילת, מירב, נדב, התאומים-ארז ותמר, נופר, דקל, מאיה ויהל וכן נינה-רותם.
ביום הולדתו האחרון הצהיר חיים כי ניצח את הגרמנים מאחר ונדר נדר שאם יצא חי מהמלחמה, כנקמה יעשה ילדים רבים וירחיב את משפחתו וכך עשה.
חיים נפטר בשנת 1997, יהי זכרו ברוך.