שילה אליעזר (לייזר-לולק)נולדתי בשנת 1920 לטאובה-יונה וללייזר שילסקי בעיר לודז` שבפולין. אבי למד בבית הספר לחזנות בווינה ושימש חזן ומורה למוזיקה. אבי נפטר בטרם המלחמה. אמי עבדה כתופרת. הבית היה בעל צביון חילוני. המשפחה מנתה שני ילדים: יוכבד ואני. סיימתי את לימודיי בבית הספר המסחרי לפקידות.
ב-1 בספטמבר 1939 פרצה המלחמה, והגרמנים נכנסו לעיר לודז` ב-4 בספטמבר. כל היהודים פוטרו מעבודתם. אני עבדתי כפקיד בבית חרושת לטכסטיל ופוטרתי באוקטובר 1939. המצב נהיה קשה מנשוא. בנובמבר 1939 רוכזו היהודים בגטו וב-1 במאי 1940 הוא נסגר באופן מוחלט. בגטו עבדתי בבית חרושת למתכת כאחראי מחלקת מחיר.
אמי נשלחה בשנת 1942 באקציה הגדולה למחנה השמדה. באוגוסט 1944 נשלחתי בטרנספורט למחנה ההשמדה אושוויץ בירקנאו יחד עם אחותי יוכבד. הופרדתי מעליה במחנה. נשלחתי לעבוד בבית חרושת לייצור תחמושת ועבדתי בו עד חיסול אושוויץ ב-18 בינואר 1945 בעת שהצבא האדום התקרב למחנה. נשלחתי ב"צעדת המוות" למחנה הריכוז מאוטהאוזן בינואר 1945 וכעבור שבועיים עברתי למחנה גוזן 2, שהוא מחנה לוויין של מאוטהאוזן.
שוחררתי בידי האמריקנים ב-5 במאי 1945. אחותי יוכבד נשלחה למחנה בגרמניה ובתקופה האחרונה בטרם השחרור נשלחה למחנה ההשמדה שטוטהוף. הגרמנים העלו אותם על אנייה והטביעו אותם.
אחרי השחרור עזרתי לוועד הפליטים ליד העיר לינץ שבאוסטריה. כן עזרתי לארגון עלייה ב` בהכנותיו למעבר לאיטליה. בנובמבר 1945 עברנו לבארי שבאיטליה ושם ארגנתי נקודת עלייה לעלייה ב`. באוגוסט 1946 עלינו ארצה באנייה "כ"ג יורדי הסירה". על סיפונה היו 790 מעפילים. שטנו במשך שלושה שבועות, נעצרנו בידי הבריטים והובלנו לחיפה. בזמן ההעברה למשחתת הבריטית התנגדנו בכל כוחנו. הועברנו למחנה מעצר באי קפריסין וכחלוצים באי הקמנו שם אוהלים. שהינו באי כחמישה חודשים.
שלושה חודשים גרתי בעתלית וחודש בקריית שמואל. הצטרפתי לקיבוץ אבוקה ובשנת 1947 נישאתי לצילה אותה הכרתי באיטליה בקבוצת ההכשרה "גורדוניה".
במלחמת השחרור הגנתי על הקבוץ שהיה יישוב ספר. חיינו בקיבוץ עד שנת 1949 ועם פירוקו עברנו לכפר הדר היום חלק מהוד השרון.
למדתי שלוש שנים בקורסים של הטכניון בתל אביב בנושא הנדסאות בניין ועבדתי כהנדסאי בניין ובתפקידים מנהליים בכיריים עד פרישתי לגמלאות.
לרעייתי ולי נולדו שני ילדים: יונה - מגיסטר בביולוגיה, עובדת בבית הספר לרפואה המסונף לבית החולים הדסה, ואריאל - הנדסאי פלסטיקה בקיבוץ מגידו.
זכינו ליהנות משישה נכדים: אמיר, ערן, אבנר, דלית, טל וגילי.
התנדבתי בוועדות השונות בעירייה: בוועדת ערר לענייני שומה, בוועדת בניין, הייתי יו"ר ועדת הבחירות הראשית בעירייה, התנדבתי למכון לפיזיותרפיה בתחום הניהולי-ארגוני בקופת חולים.
תעדנו את קורות חיינו במסגרת מוסד "יד ושם".
עתה אנו מתגוררים בדיור המוגן "עד 120".
אליעזר נפטר בפברואר 2010, יהי זכרו ברוך.