נולדתי בשנת 1938 לחיה ולאריה-לייב שוול בעיירה וישינטה שבליטא. אבי היה בעל מכולת. הבית היה בעל צביון דתי. המשפחה מנתה שלושה ילדים: אורי, חונה ואני.בשנת 1940 כבשה ברית המועצות את ליטא.
ב-22 ביוני 1941 כבשו הגרמנים את ליטא. וישינטה הייתה מעין מושב שבו חיו רק יהודים, כ-60 משפחות יהודיות גרו במקום. נמלטנו מפני הגרמנים כשאמי, אמי החורגת ובנה דוד נוסעים במכונית, ואבי ברח בעגלה רתומה לסוס. לאחר 80 ק"מ עברנו להליכה ברגל עד לטביה. אבי גויס לצבא הליטאי - "הדיוויזיה ה-16 הליטאית" והיה בה עד תום המלחמה. אנו נסענו ברכבת מלטביה לירוסלבסקה. בדרך הפציצו אותנו מטוסים גרמנים. נמלטנו מן הרכבת, דוד נפגע אבל התאושש. רבים נהרגו או נפצעו בהפצצה. המשכנו בנסיעתנו עד לעיר ירוסלבל המרוחקת ממוסקבה כ-800 ק"מ.
חיינו בעיר עד שנת 1943. חיינו ביער בבית ללא חלונות. בחורף היה קור עז ובקיץ סבלנו מיתושים וכינים. בקיץ היה קל יותר מאחר וניזונו מפטריות יער וכן מפֵּרות יער אותם היינו מוכרים תמורת לחם. אחי חונה היה כה רעב עד שאכל בלהיטות יתר את הפֵּרות ונפטר בגינם בשנת 1941. אבי שלח לנו את כתובת אמו במורדוביה. מאחר והמצב בירוסלבל היה כה קשה עברנו למורדוביה. בכל תחנה אמנו קיבצה נדבות וביקשה מן החיילים פרוסת לחם. בתחנת הרכבת בעיר גורקי אמי נפלה על פסי הרכבת ונפצעה בראשה, לאחר 24 שעות נפטרה. היא נקברה לצד הדרך. נסענו לסבתנו לכפר ושם חיינו. דודתנו גולדה, עבדה בקולחוז וסבתנו הייתה מבקשת נדבות ומביאה לנו מזון. גולדה תפרה מעילים משקים ובהם התקינה כיסים. היינו גונבים תבואות ומטמינים בכיסים וגולדה הייתה מכינה מהם קמח. בקיץ קטפנו פטריות ופֵּרות יער ומכינים מחמציצים לביבות.
המלחמה הסתיימה ב-8 במאי 1945. היינו חולים מאד, נלקחנו לבית החולים והיינו מאושפזים במשך מספר חודשים. כל גופנו התעוות והתעקם בשל חרפת הרעב שסבלנו. לאחר ההחלמה רצו לקחת אותנו לבית היתומים אך גולדה סירבה ואמרה שמה שיקרה לה יקרה גם לילדיה. אבינו הגיע למורדוביה. אחי אורי שהיה ליד החלון הבחין בחייל ולפתע צעק "אבא". אבי הביא עמו במזוודה לחם יבש שהיה עבורנו חגיגה. בהוראת הצלב האדום זכינו לקבל חצי ליטר חלב, מאחר והיינו חולים מאד. בשנת 1946 נישאה גולדה לאבי לייב-אריה ושבנו לווישינטה שבליטא בה חיינו עד 1960. למדתי בווישינטה 12 כיתות.
בשנת 1961 נישאתי לשלמה-אלכסנדר שכטרמן בעיר פוניבז` שבליטא ועברנו לגור בקייב שבאוקראינה. בעלי נפטר בשנת 1976. עברתי לפוניבז` שבליטא.
בשנת 1978 עליתי ארצה יחד עם שני ילדיי. בארץ עבדתי בבית החולים "גן מגד" כאחות עד יציאתי לגמלאות.
שני ילדיי: חיים - עובד בתעשייה הצבאית, ואליהו - עובד בניהול ובקרה.
זכיתי ליהנות משלושה נכדים: אלעד, ליטל וליהי.