נולדתי בשנת 1925 ליהודית ולאבר בעיר חוסט שבקרפטו-רוס שבצ`כוסלובקיה. הבית היה בעל צביון מסורתי. המשפחה מנתה 11 ילדים: גיטל, חיה, נחמן, יוסף-מרדכי, שמיל-זלמן, אליעזר, רבקה-רייזה, מרים, משה, יהודה ואני. למדתי שמונה שנים בבית הספר העירוני עד שנת 1938.

ב-2 בנובמבר 1938 הוכרז על חלוקת צ`כוסלובקיה ב"וועידת מינכן", חבל הסודטים סופח רשמית לגרמניה, וחבל קרפטו רוס סופח להונגריה. הצבא הצ`כוסלובקי נסוג ובמקומו נכנס הצבא ההונגרי. החלה אנטישמיות נגד היהודים.

בשנת 1941 נאלצו היהודים להפסיק את לימודיהם. בשנה זו גרשו ההונגרים יהודים שלא הייתה בידיהם תעודת נתינות הונגרית. מאחר ולאמי נמצאה תעודה זו הסבנו את שם משפחתנו משלומוביץ להרשקוביץ – שם משפחת אמי - כך נותרנו בעיר.
ב-19 במרס 1944 כבש הצבא הגרמני את הונגריה.
הגרמנים ריכזו את היהודים בגטו, ובמאי 1944 נשלחנו בטרנספורט למחנה ההשמדה אושוויץ בירקנאו. במלחמה איבדתי שבעה אחים ואחיות וכן זוג הורים והרבה קרובי משפחה שנספו במחנה ההשמדה אושוויץ בירקנאו. רק חמישה מבני משפחתי שרדו את השואה.
נשלחתי למחנה עבודה בוורשה ושם ניקיתי לבנים וברזלים אשר הועברו לגרמניה. זה היה בגטו ורשה המופצץ לאחר סיום המרד. עבדתי במחנה זה כארבעה חודשים.
נשלחתי למחנה הריכוז דכאו לשבוע ימים. הועברנו למחנה עבודה בעיר מילדורף שבגרמניה שם עבדתי עד השחרור.

לקראת תום המלחמה הועברנו ברכבת ליערות שוויץ במטרה להשמידנו. צבא ארצות הברית התקדם לעברנו, הם הצילו אותנו ב-1 במאי 1945.
אחרי השחרור לקיתי בטיפוס. אושפזתי בבית החולים שבפרנוואלד שבגרמניה. שכבתי עד שהבראתי בלי טיפול רפואי. לבסוף התגברתי על המחלה.
התחלתי להתעניין איך נוסעים לביתי.
ביולי 1946 עליתי ארצה ממרסיי שבצרפת באנייה "ביריה" כשעל סיפונה 999 מעפילים. בתחילה הספינה הפליגה ללא שם ובסמוך לארץ המתינה לנו ספינת דיג טורקית אליה עברנו ולה ניתן השם "ביריה". הבריטים תפסו אותנו והכניסו אותנו לנמל. שבתנו ולא ירדנו אל החוף. לאחר שהבטיחו לנו שנלקח למעצר בעתלית ולא נועבר לאי קפריסין ירדנו לחוף.
בשנת 1948 נישאתי לשרה בחיפה. לחמתי בארץ בשורות האצ"ל, צה"ל ובמסגרת המשטרה.
בשנת 1949 עברתי בחיפה קורס שוטרים – קורס סמלים וכן השתלמתי בקורסים נוספים. מילאתי את שירותי במשטרה כשוטר סייר, חוקר וקצין מנהלה במשטרת כפר סבא. במשך השירות זכיתי למספר מכתבי הוקרה ובאות המופת על שהצלחתי להרחיק מטען נפץ מתחת לבית תוך סיכון חיי.
נולדו לנו שלושה ילדים: יהודית - גננת מוסמכת, אילה - עובדת בכנסת, עוזרת של השרה לימור לבנת, ושלומית - קצינה בדרגת רב פקד במשטרת חולון במחלקת הרווחה.
זכינו ליהנות מ-7 נכדים: מיכל, אורי, רוני, טל, שלומי, עופר ואור וכן משלושה נינים: תום, לי ובר.
משנת 2002 אנו גרים בדיור מוגן "עד 120" ונהנים משפע ההרצאות ומחוגי ברידג` ומחשב.