נולדתי בשנת 1921 לרחל וליעקב שיין בעיר וטנבורג שבגרמניה. אבי עבד בהקמת גגות רעפים. הבית היה בעל צביון מסורתי. מעט יהודים חיו בעיר. המשפחה מנתה שבעה ילדים: תיאה, מקס, ארווין, ברטה, הרברט, בנו ואני. סיימתי ללמוד בית ספר יסודי.

בשנת 1939 הגעתי לכפר בשם וירינגן שבהולנד עם קבוצת ההכשרה. עבדנו שם בעבודות חקלאיות.
ב-10 במאי 1940 פלשו הגרמנים להולנד. בשל כבוש הולנד עזבתי עם הקבוצה את הכפר והגענו לבית החלוץ שבאמסטרדם. עבדנו בעבודות שונות בתוך הבית.

במאי 1943 הוקף הבניין בחיילי אס-אס שגירשו אותנו עם מעט מטלטלנו למחנה המעבר וסטרבורק. כל יהודי האזור הופנו למחנה פליטים זה. אנשי ההכשרה היו אמורים לעזור לאנשים החדשים שיורדים מן הרכבת. התאהבנו במבט ראשון – צבי ואני. שהינו באותו מחנה אך בצריפים נפרדים. נישאנו בנובמבר 1943 במחנה המעבר בנישואים אזרחיים. מן המחנה המעבר יצאו פעמיים בשבוע, בימי שני וחמישי, משלוחים למזרח אירופה למחנות ההשמדה אושוויץ בירקנאו, מיידנק וטרבלינקה. בבוקר הגיעו הגרמנים לצריפים והעלו את היהודים המיועדים למשלוח על קרונות המשא. המשלוחים התבצעו עד ספטמבר 1944. אנשי ההכשרה שהיו חיוניים לעבודה לא נשלחו ונשארו במחנה בתנאים גרועים ביותר.

ב-11 בינואר 1944 נשלחתי למחנה הריכוז ברגן בלזן. לנו אמרו שהמחנה איננו מחנה ריכוז אלא מחנה שנועד להחלפת שבויים גרמניים. במחנה עבדתי בהרמת מתים לעגלה הרתומה לסוסים והעברתם לקרמטוריום.
ב-10 באפריל 1945 נשלחנו ברכבת שהיו בה כ-2,400 איש במטרה להשמידנו בגרמניה. אך בשל המלחמה לא הייתה אפשרות להגיע לגרמניה. הרכבת בה נסענו נקראה "הרכבת האבודה". הגרמנים, עם כל הדייקנות, השליטה ברצח והשמדת עם, לא ידעו במרכז הבקרה היכן נמצאת הרכבת שלנו ולאן פניה מועדות. הגרמנים למעשה איבדו את השליטה על רכבת זו ומבחינתם הייתה הרכבת אבודה. יצאו שלוש רכבות; רכבת אחת הגיעה למחנה טרזינשטט שבצ`כוסלובקיה, השניה שוחררה בידי האמריקנים בעיר מגדבורג והרכבת השלישית, בה היינו, שוחררה בטרייבץ בידי הצבא האדום ב-23 באפריל 1945.

לקיתי במחלת טיפוס וצבי בעלי עזר לי כמיטב יכולתו עד שהחלמתי מן המחלה. חיילי הצבא האדום חששו מן המחלה וסיפקו לנו מזון אך לא טיפלו בנו. למזלנו נודע לנו שעלינו להסתגל לאוכל באופן מבוקר. גרנו בטרייבץ כחודשיים ונסענו ללייפציג ומשם להולנד. הבריגדה היהודית ציידה אותנו במדים בלגים ונסענו לצרפת.
במרס 1946 עלינו מצרפת ארצה באנייה "תל חי". על סיפונה היו 736 מעפילים. בדרך נתפסנו בידי הבריטים ונשלחנו למעצר במחנה עתלית. היינו שמונה ימים במחנה ועברנו לקיבוץ גל עד, לקיבוץ הזורע כגרעין הולנדי. נישאנו בארץ בידי רב. הצטרפנו להתישבות בחדרה, לקיבוץ ארצישראלי ואחר לקיבוץ יקום.
נולדו לנו שני ילדים: רחל ויורם.
זכינו ליהנות מחמישה נכדים: מירב, שילה, יובל, ניר והדר.