נולדתי בשנת 1921 למתילדה ולפסח בעיר סופיה שבבולגריה. אבי עבד במסחר ונסע עם הסחורה מעיר לעיר. הבית היה בעל צביון חילוני. המשפחה מנתה שני ילדים: אדלה ואני. למדתי 12 כיתות בקולג` הצרפתי, מכיתה א` עד הבגרות.בינואר 1941 אישרה הממשלה חוקי אפליה נגד היהודים והפכו את היהודים לחסרי זכויות. יהודים פוטרו ממשרותיהם בשירות המדינה והוטלו עליהם הגבלות כלכליות קשות.
במרס 1941 הצטרפה בולגריה לכוחות ה"ציר". המלך בוריס השלישי הסתייע בממשלה פרו גרמנית. בבולגריה חיו כ-50,000 יהודים.
נשלחתי יחד עם צעירים יהודים למחנה עבודה בסווטי ווראץ`. זה היה מחנה עבודה גדול. היו בו גם יהודים מסלוניקי שביוון. רכבות המשא שהובילו יהודים מסלוניקי למחנות ההשמדה באושוויץ בירקנאו עברו במקום. ראינו את כל המשלוחים. זרקנו ליהודים ברכבות את מעט הלחם שהיה לנו.
במרס 1943 גורשו מבתיהם כ-12,000 יהודי תרקיה, מקדוניה וסרביה המזרחית. הגרוש נוהל באכזריות בידי אנשי הצבא והממשלה הבולגרית. רק מעטים הצליחו להימלט לאלבניה. למעלה מ-11,000 יהודים שולחו למחנה ההשמדה טרבלינקה ונרצחו שם.
הוחל בגירוש יהודי סופיה לערי השדה בכך הגיעו רדיפות היהודים לשיאן, אך חלפה סכנת הגרוש למחנות המוות. גם הוריי ואחותי גורשו מעיר הבירה סופיה. הוריי נשלחו לעיר ורצה ושם גרו בשכר דירה אצל משפחה אחרת. ביתנו שבסופיה נלקח בידי השלטונות ושוכנו בו בולגרים. רוב העם הבולגרי הסתייג מגירוש היהודים והתנגד לו.
הייתי במחנה עבודה כשלוש שנים. עבדתי במחנה במעדר וסללתי כבישים. ניסיתי לברוח מן המחנה ונתפסתי. קיבלתי חופשות לנסוע לביתי ולבקר את משפחתי.
ב-9 בספטמבר 1944 נכנס הצבא האדום לבולגריה ושחרר אותנו. שבתי לביתי שבסופיה ואף הוריי עם אחותי אדלה חזרו הביתה.
למדתי כלכלה באוניברסיטה של סופיה.
בשנת 1947 נישאתי לליזה.
בתום לימודיי עבדתי בבולגריה ככלכלן בבית החרושת לקומבינט – בית חרושת לנקניקים ובשרים, ואחר עבדתי בבית חרושת לשימורים.
בשנת 1964 עלינו ארצה עם שני בנינו והגענו לפתח תקוה. עבדתי בבית חרושת לשימורים "עסיס" כמנהל כספים עד יציאתי לגמלאות.
שני בנינו: וילי – מורה לנהיגה, ואבי – בעל תואר שני במנהל עסקים, מנהל שיווק וסגן מנכ"ל בחברת מזון גדולה.
זכינו ליהנות משישה נכדים: גיא, לירון, אלעד, מיטל, אסי ולי, וכן מנינה אחת – אור.