נולדתי בשנת 1919 לצילה ולישראל שפיץ בכפר נוידהולאס במחוז סבוטץ` שבהונגריה. בכפר חיו כ- 50 משפחות יהודיות. אבי היה חייט ועבדתי אצלו. היינו משפחה דתית. היינו שבעה אחים: צדוק-יוזף, שרה, הלן, אילון, אידה, שמואל ואני. למדתי שש שנים בבית הספר העממי היהודי. למדתי ב"חדר" וכן בישיבות השונות שבהונגריה.משנת 1940 עד 1943 עבדתי במחנה עבודה ליהודים בהונגריה.
ב-19 במרס 1944 פלשו הגרמנים להונגריה. הייתי שבוע ימים בגטו בהורונגוד. בראש חודש סיוון 1944 נשלחתי עם כל בני משפחתי למחנה ההשמדה אושוויץ בירקנאו. רוב בני משפחתי נספו במחנה; הוריי, שתי אחיותיי עם שני תינוקיהם ושני אחיי. מבירקנאו הועברתי למחנה אושוויץ למשך יומיים ועברתי למחנה גלייביץ. עבדתי בבניית בית חולים של האס-אס ממאי 1944 עד ינואר 1945. עבדתי בבית חרושת שבו אספנו את הפיח מהמנורות וריכזנו אותם בשקים. הועברתי לעבודה בכבישים. המקום היה סמוך לדיר חזירים, כשחיילי האס-אס סיימו לאכול, אספו את השאריות ונתנו אותם לחזירים. ברגע שהשומר לא השגיח עליי הייתי נכנס לדיר ולוקח לחם מן הדלי. הלחם היה לי בבחינת מעדן והציל את חיי. במחנה התידדתי עם מנהל עבודה, וכשנודע לו שאני יודע לתפור היה מביא לי בגד לתיקון, אך את הבגד לא סיימתי לתקן מאחר ולא היו מכונת תפירה ומגהץ, אך הוא סיפק לי מזון שהציל את חיי. בחודש ינואר, כשהתקרב הצבא האדום לגלייביץ, נלקחנו לצעדה. מי שלא היה כשיר לצעוד נורה בו במקום. הוחזרנו למחנה בגלייביץ. הועברנו בקרונות פתוחים במשך שבועיים כשהשלג הוא מזוננו היחיד. אנשים שנפטרו הושלכו החוצה בתחנות או היינו יושבים עליהם מחוסר מקום לעמוד. הגענו למחנה ההשמדה זקסנהאוזן. הייתי במחנה כשבועיים ימים. עברנו להמבורג וניקינו את מסילות הרכבת. חליתי והלכתי למרפאה שם אף אחד לא בדק את החולים. כולם היו אדישים למוות. ברחתי מן המרפאה ויחד עם חבר התחבאנו בשעות העבודה מאחורי מזרונים ורק כשהגישו מרק נעמדנו בתור. נשלחנו למחנה הריכוז ברגן בלזן בתחילת מרס. נכנסנו לצריף ענק שבו שכבו כאלף איש מלאי כינים וטיפוס. ידעתי שאם אשאר במחנה, זה יהיה סופי. נרשמתי תחת זהות יוונית ולא יהודית ונלקחתי למחנה סמפוסטל שלידו היה מחנה שבויים ובו חיילים בריטיים. לחיילים הבריטיים היו קופסאות שימורים שהצילו את חיי. ב-15 באפריל 1945 שוחררנו בידי הבריטיים.
לקיתי בשחפת ונלקחתי לבית החולים הבריטי לטיפול רפואי. כשהתאוששתי מעט פגשתי שתי בחורות ואמרתי להן "יום טוב" והן הודיעו לי שהן מהונגריה ומכירות שתי בחורות מהכפר שלי ששם משפחתן שפיץ, אלו היו שתי אחיותיי. כשאני תשוש הלכתי לחפש אותן, נאמר לי לשוב למחרת למשרד. למחרת נודע לי שהן נסעו לשוודיה. גם אני נרשמתי לנסיעה לשוודיה. נשלחתי ללונד ואחיותיי היו במלמו. הועברתי לבית חולים לחולי שחפת באי גוטלנד ושנתיים חייתי בסנטוריום. בשנת 1947 השתחררתי מבית החולים. אחיותיי עבדו בבית חרושת להלבשה ואני עברתי אליהן ועבדתי איתן.
במרס 1950 עליתי ארצה ממרסיי שבצרפת באמצעות הסוכנות באנייה "גלילה".
בשנת 1951 נישאתי ליוכבד.
משנת 1951 עד יציאתי לגמלאות בשנת 1984 עבדתי במשרד הביטחון.