נולדתי בשנת 1933 לגוסטה וליוליוס-יהודה בעיר צ`רנוביץ שברומניה. בקיץ גרנו בכפר מולדוביצה שבקרפטים ובחורף בזודשקה. לאבי הייתה מנסרה ולסבי היה כל בו גדול. חיינו ברווחה כלכלית. הייתי בן יחיד. בבית גרו גם סבי וסבתי. למדתי בבית הספר בזודשקה וקבלתי שעורים ממורים פרטיים. התרבות בבית הייתה תרבות גרמנית אוסטרו-הונגרית.ב-5 ביולי 1941 נכנסו הצבאות הגרמני והרומני. הייתי בזודשקה ועברנו לדודתי בצ`רנוביץ. ב-11 באוקטובר 1941 גורשנו לגטו צ`רנוביץ שהוקף בחוטי תיל וקרשים והמשטרה הרומנית שמרה עליו. ב-28 באוקטובר 1941 שולחנו ברכבות משא לאטאקי - עיר גבול בין בסרביה לאוקראינה. צעדנו באדמה בוצית ובגשם. אבי סחב על גבו את המטלטלין בשק ובו בעיקר בגדים וכסף. צעדנו עד לנהר הדנייסטר: סבי, סבתי, דודתי, הוריי ואני. עלינו על מעבורת שהעבירה אותנו למוגילב שבאוקראינה. הושמנו בגטו מוגילב במבנים ציבוריים המוקפים גדר תיל עליהם שמרה המליציה האוקראינית. נודע לנו שדודי קרל שפר נמצא במקום והלכנו להתגורר אצלו בחדר קטן. אבי עבד בקבורת מתים וסבלנו חרפת רעב. אבי ברח כשהורו לו לעזוב למקום מרוחק שמרינקה. הוא נלקח בכוח בידי הגרמנים לעבודה מעבר לנהר הבוג אך שב לאחר זמן. היהודים לקו בטיפוס הבהרות וטיפוס הבטן ורבים נפטרו. מכרנו בגדים ותכשיטים ועבדנו בדחק אצל איכרים בעבור מזון נוסף. חיינו בגטו עד מרס 1944. אבי הלך ברגל לצ`רנוביץ, ואנו נסענו בעגלה של איכר עם מעט המטלטלים. ברחנו מצ`רנוביץ מחשש שנשלח להרי אורל לעבודות כפייה. שהינו מספר חודשים בעיר הרומנית מיהיילין שהייתה בשליטת ברית המועצות. עברנו לראדאוץ שבבוקובינה וחיינו בה עד שנת 1947. לאחר שקיבלתי מכות מילדים נוצרים, סרבתי לחזור לבית הספר ותבעתי לעלות ארצה.
בשואה נספו: סבי וסבתי, עמנואל וחנה קירמאייר, סבתי מרים, דודים, דודות ובני דודים.
בדצמבר 1947 עלינו מקונסטנצה שברומניה באוניות "פאן יורק - קיבוץ גלויות" ו"פאן קרסנט -עצמאות". באזור טורקיה הוקפנו בידי משחתות בריטיות ונשלחנו למעצר באי קפריסין לחודשים אחדים. עליתי ארצה באפריל 1948 באנייה "אנדראה או דולורס" מפמגוסטה.
נשלחתי למוסד לילדים בכרמל ומשם לבית עולים ברעננה "דרור הבונים - פועלי ציון". עבדתי בפרדס ברלינסקי בקטיף תפוזים. מאחר וחבריי היו ב"נוער הציוני" במוסד מגדיאל הצטרפתי אליהם לקבוצת הנוער שנשלחה למושב רישפון. משפחת כהן מרישפון היו הוריי המאמצים ועבדתי במשקם. אני שומר על קשר אמיץ עמם עד היום. למדתי בבית הספר החקלאי "מקווה ישראל".
בשנת 1956 נישאתי לאסתר. יצאנו להתיישבות תדהר בנגב המערבי. התגיסתי לנח"ל ושירתי בשדה בוקר. השתתפתי בכל מלחמות ישראל והשתחררתי מהצבא בדרגת רס"ל.
למדתי לתואר ראשון באוניברסיטת ירושלים, במכון ויצמן - בפקולטה לחקלאות והשתלמתי בביולוגיה בבר אילן. למדתי לתואר שני בפילוסופיה ומנהל חינוכי והשלמות לגנטיקה והוראת המדעים באוניברסיטת תל אביב.
עבדתי כאגרונום ומורה לביולוגיה בתיכון ובמדרשת רופין עד יציאתי לגמלאות בשנת 1996.
נולדו לנו שני ילדים: ד"ר עינת - רופאה קרדיולוגית, וניר - מנהל גן ארועים וכן אגרונום וכלכלן.
זכינו ליהנות מחמישה נכדים: יעל, מירב, נועה, והתאומים: יואב ושירה.
מיכאל נפטר במרס 2008, יהי זכרו ברוך.