נולדתי בשנת 1920 לשמחה ושלמה בעיר סלוניקי שביוון. אבי עבד בחלוקת דלק לספינות דייגים. המשפחה הייתה בעלת צביון דתי. גדלתי בסלוניקי ולמדתי בבית הספר אליאנס ובתלמוד תורה. בבית הספר היסודי למדתי ארבע שנים ובתיכון למדתי שלוש שנים. משפחתי מנתה 12 אחים.ב-6 באפריל 1941 פלשו הגרמנים לסלוניקי.
בשנת 1941 נתפשתי בעיר הרקליון בכרתים כשבוי מלחמה. מאחר ודיברתי כשמונה שפות, סברו הגרמנים שאני גוי ועל כן שחררו אותי. כשנה וחצי התגוררתי בביתי.
בשנת 1943 נשלחתי למחנה ההשמדה אושוויץ בירקנאו. עבדתי בסלילת כבישים ועל זרועי נחקק המספר 116618.
הועברתי למפעל המלט בגורשאו.
בינואר 1945 נשלחתי למחנה אנגל שהיה מחנה מעבר בגרמניה ושהיתי בו זמן קצר ואחר הועברתי למחנה הריכוז רוונסברוק למספר חודשים. הועסקתי שם כמכונאי ועבדתי בפירוק מכוניות ותיקונן.
נשלחתי למחנה הריכוז אורניינבורג למשך כחודשיים ועבדתי בבית חרושת כמכונאי בפירוק נשק ובתיקון פסי הרכבת.
נשלחתי למחנה הריכוז זקסנהאוזן ועבדתי בו כמכונאי.
נשלחתי למחנה נוסף בשם וישטוק שבגרמניה, שם שוחררתי כמוזלמן בידי הצבא האדום והאמריקנים. האמריקנים שיחררו אותנו ביום ובלילה שוחררנו בידי הצבא האדום. זה היה במאי 1945.
בשואה נספו הוריי, כל אחיותיי ובני משפחה נוספים.
בשנת 1947 נישאתי לחנה ז"ל בעיר בדרויכנהל שבגרמניה.
בשנת 1949 עלינו ארצה באמצעות הסוכנות היהודית באנייה "נגבה".
בארץ השתתפתי במלחמת ששת הימים.
בארץ עבדתי בסולל בונה עד הגיעי לגמלאות.
לרעייתי ולי נולדו שני ילדים: שלמה – עובד באלקטרוניקה, ופרח – מרצָה לחינוך מיוחד.
זכיתי ליהנות מארבעה נכדים: פאולה, דניאל, רועי ועומר.
רוברט נפטר בנובמבר 2013. יהי זכרו ברוך.