נולדתי בשנת 1928 לייטה-יולן ואדה בלום בכפר שניו שבהונגריה. אבי היה בעל חווה ענקית לתבואה, שהשתרעה על 5,000 דונם. הבית נראה כטירה וסביבו היו 30 בתים השייכים לנו. היינו שישה אחים: שמואל, רבקה, אמיל, אליזבת, משה ואני. הבית היה בעל צביון מסורתי-ליברלי. בכפר התגוררו שש משפחות יהודיות, ביניהן ארבע משפחות הנמנות עם משפחתנו. עד פרוץ המלחמה למדתי תשע כיתות בבית הספר הממלכתי.
 
ב-19 במרס 1944, פלשו הגרמנים להונגריה. בחודש אפריל רוכזו היהודים בגטו נירש פוסטה. עד 1 במאי חיינו בגטו. נשלחנו בטרנספורט למחנה ההשמדה אושוויץ בירקנאו והגענו ביום הראשון של חג שבועות. אמי, אחותי רבקה, אחי אמיל, דודים ובני דודים נספו עוד באותו יום. הספקתי לשמוע את זעקתה של אמי שהופנתה לכיוון השני שצעקה לעברי שאשמור על אחותי הבכירה אליזבת. אבי ואחי שמואל הופנו למחנה עבודה בגרמניה ליד ברלין, שם, כנראה, מצאו את מותם. שלושה חודשים הייתי באושוויץ. נשלחתי לשלושה חודשים למחנה הריכוז פרנקפורט על נהר מיין שם הכשרנו שדה תעופה. נשלחתי לשלושה חודשים נוספים למחנה הריכוז רוונסברוק ועבדתי בהעמסת קרוניות פחם. נשלחתי למחנה בו הוקם בית חרושת לחלקי מטוסים. בדקנו בלילות שכל החלקים יהיו תקינים. במחנה היינו כ-500 אסירות, רבות מהן מצ`כוסלובקיה. הגיעו 50 אופנוענים גרמניים למחנה מצוידים בכפפות וביתקו באכזריות בידיהם את בתולי הבנות הצעירות וכן טימאו בידיהם את שאר הנשים. צרחות הנשים הרקיעו שחקים ותחושת ההשפלה הייתה עצומה. רבים צעקו שמוטב היה כי יירו בהן.
 
הגענו למחנה צילרטל בו הוקם בית חרושת לאריגה. ארגנו בדים מכל הסוגים. הצבא האדום התקרב. פונינו מן המחנה וצעדנו במשך חודשים, כל יום שעות רבות, עד שהגענו ליבלוניץ שבסלובקיה. שוחררנו ב-8 במאי 1945 בידי הצבא האדום.
במשך שבועות נדדתי עד שהגעתי לביתי. לא מצאתי איש מכל המשפחה הרחבה. רק אחותי אליזבת ואחי משה שרדו את השואה. הבית המפואר נשדד לחלוטין. בתחילה גרו בו הז`נדרמים ההונגרים, אחר הגרמנים ולבסוף הצוענים. כל הרכוש ירד לטמיון.
בשנת 1948 נישאתי למיקלוש. מאחר ונחשבנו למשפחה עשירה, נאלצנו לברוח עם התינוקת מן המשטר הקומוניסטי בהונגריה. ברחנו לצ`כוסלובקיה לעיר קושיצה ומשם באמצעות הג`וינט עברנו לאיטליה בה שהינו במחנה טרני במשך שישה חודשים.
 
עלינו ארצה באניית "קוממיות" שכמעט טבעה עקב חור שנפער בה והצפתה במים. כל העולים קיבלו חגורות הצלה, אך ברגע האחרון הצליחו לאטום את החור. הגענו לשער עלייה, הופנינו ליבניאל, משם עברנו למושב מזור ולאופקים, ולבסוף הגענו להוד השרון.
מבעלי מיקלוש נולדו לי שני ילדים: רחל - העובדת במועדון ספורט, ושמחה - העובד באלקטרוניקה.
בשנת 1952 נישאתי ליגאל שהיה מדריך חקלאי ממטולה עד אילת, ונולדה לנו בת, אורנה - העובדת כמאפרת.
עבדתי בארץ בחקלאות, בבישול ולמדתי במשך שלוש שנים קוסמטיקה. את הפרפומריה במרכז הוד השרון אני מנהלת במשך 36 שנים.
זכיתי ליהנות משמונה נכדים: מירב, מתת, יונתן, קרן, בנג`מין, מתן, שני ואסף.