יחזקאל בן למשפחת דלפקלה ונצר למגורשי ספרד. משפחתו היגרה להולנד ובה גרו בעוני מחפיר כ-250 שנה. בשנת 1750 הגיע לבית המשפחה אדם זמושקביץ מפולין, שגייס יהודים מהולנד ובולגריה לחוותו שנקראה זמוש שבפולין. משפחת האב חצתה את נהר האודר על גבול פולין וגרמניה ומאז, שינתה את שם משפחתה לאדר.
יחזקאל הכיר את רעייתו יפה רימובסקי בעת עריקתו מן הצבא הגרמני. הוא ברח מפולין לליטא. משפחת רעייתו היתה קפיטליסטית ומקורה ממרכז גרמניה.
בשנת 1922 עלה הזוג ארצה עם אנשי גדוד העבודה של טרומפלדור וקבעו יתד בקיבוץ עין חרוד.
בין השנים 1924 – 1930 התגוררו יפה ויחזקאל ברחוב הרצל שבמגדיאל בצריף ליד משפחת ליפשיץ. הצריף נבנה מארגזים בתחילה בנו חדר מטבח ומרפסת. ובהם סנאדות עם רצפת עץ. גובה החדר היה 2 מטר. על לוחות העץ הושם טול והקירות לא עובו כלל. השירותים והמקלחת היו בחוץ. מים היו בבית אך לא היה חשמל.
ליחזקאל היה בית מלאכה לקידוח בארות. בטנדר שלו היה מניח את כלי הקידוח. הוא חפר בארות מים, הניח בלוקים מסביב לבאר שחפר ורק כשהגיע אל הרטיבות שבקרקע, קדח במקדח. הבאר הראשונה במגדיאל נחפרה ברחוב הרצל פינת המקשר. יחזקאל היה בין העוסקים במלאכה וחפר באר זו. הוא גם קדח את הבאר של שפר, מול גיל עמל. הוא הניח צינור מן הבאר של שפר עד לכביש חנקין שהיה המקום הגבוה ביותר ואחר כך ניטעו בשטחים הללו פרדסים.
יחזקאל החל לבנות בתים לערבים בשיח' מוניס, כיום רמת אביב, על חוף ים הרצליה, בסידני עלי ובביר עדס. ביתם של הערבים כלל חדר מבטון.
בשנת 1930 בשעה שעזב את ביתו ברחוב הרצל, הרסו את לוחות הבית ובנו מהם לולים ורפת.
יחזקאל אדר שירת כחייל בצבא הבריטי במסגרת חיל התובלה, אסף ילדים יהודים ממחנות העקורים ובכללם את בתיה ניצולת השואה, בת ליוכבד וחיים קרל איז'ק, שנולדה בשנת 1929 בכפר פקטה אורדו שבצ'כוסלובקיה. בתיה בשנת 1944 בתקופת השואה רוכזה בגטו סלוש, נשלחה למחנה ההשמדה אושוויץ בירקנאו, נדדה מלטביה עד דנציג והועסקה בחפירת שוחות עבור הצבא הגרמני. במאי 1945 שוחררה בידי הצבא האדום בעת שהיתה בצעדת המוות ממחנה העבודה ליד דנציג היום גדנסק, בצפון הים הבלטי. יחזקאל הביא את קבוצת הילדים עד לדרום איטליה, לאחד ממחנות העקורים שמדרום לנפולי.
בשנת 1945 עלתה בתיה איז'ק ארצה באנייה של הצבא הבריטי והגיעה לקיבוץ רמת הכובש. יאיר, בנו של יחזקאל, פגש בבתיה בשעה ששירת ברמת הכובש. בתיה שירתה בחטיבת הנגב בגדוד 8.
בשנת 1949 נישאו בתיה ויאיר אדר בעת שירותם כחיילים בצבא. הזוג קיבל חדר בלוד. בתיה למדה סריגה ומאוחר יותר לימדה סריגה בחברת "אמפיסל". היא עבדה בחברת "בְּרָדֶר" ברמתיים. במשך עשר שנים שימשה בתיה כמדריכה לסריגה במכונות סריגה.
בשנת 1950 הציע שפר ליחזקאל אדר הצעות שונות: לקנות את פרדסו ב-2000 לירות, או לרכוש את בניין הדואר של רמתיים, שפעל בדרך רמתיים -שהיתה החנות למכשירי כתיבה של "מאיר", או לקנות פרדס ברחוב הבנים 9. יחזקאל נענה להצעה האחרונה ובנה את ביתו ברחוב הבנים 9, שהיה בעל 100 מטר מרובע וכלל: 3 חדרי שינה, שירותים ומקלחת והשתרע על דונם אחד.
לבתיה וליאיר נולדו 2 ילדים: אסף – עובד בחברה לשיווק ירקות ופירות ואילן – ד"ר להנדסת מים. הם זכו ל-6 נכדים: הדס, שחר, צפריר, הילה, אמיר ועדי.
קברי המשפחה ברמות השבים
יפה נפטרה בשנת 1998.
יחזקאל אדר נפטר ב 1999 בהיותו בן 86 שנה.