יוסף נולד בשנת 1904 לשלמה גוטליב בעיירה חודורוב, שבפולין. האב, שלמה כיהן כרב העיירה ונולדו לו חמישה ילדים: יוסף אוהביה, צבי גוטליב, יהודה אריאל, עדה מזורי וברוריה. יוסף למד בישיבה והשתייך לתנועת "הפועל המזרחי". בשנת 1922 עלה יוסף ארצה עם חברי ההכשרה של התנועה. שלמה היה דתי ולא הכיר בארץ ישראל ליהודים וכשיוסף עלה לארץ מטעמים ציוניים ישב עליו שבעה. יוסף בחר לתרגם לעברית את שמו, גוטליב – שפירושו אוהב אלוהים – לאֹהַבְיָה. כך נשמרה המשמעות המקורית של שמו הראשון. אחיו יהודה, אף הוא לימים איש כפר הדר, העדיף להחליף את שם משפחתו לאריאל.
יוסף בן ה- 18 הפליג מפולין לנמל יפו ועבר לפתח תקווה יחד עם הכשרת הפועל המזרחי. הם עבדו שם בפרדסים על מנת לדחוק את רגלי הערבים מעבודה בפרדסים, משם עבר לכפר הדר.
בשנת 1927 הגיע לכפר הדר שהוקמה אותה שנה. הוא עבד בנטיעת הפרדסים באדמותיו של ד"ר יצחק לוי, שעזר לו לקנות חלקה בת עשרה דונמים ברחוב התכלת פינת הפרדס. שם בנה יוסף צריף ונטע פרדס משלו. הוא נמנה עם ארבע המשפחות הראשונות: ברזובסקי, בורלא, אהביה וניסן אשרי. בשנת 1930 היו 10 משפחות בהדר.
ב- 1931 נשא יוסף את רבקה, שהגיעה ארצה באותה שנה כמלווה לקבוצת "המכביה "שעמדה להתקיים ב 1932 היה לה סרטיפיקט והיא החליטה להישאר בארץ. הם הכירו עוד בעיר חודורוב ונפגשו שנית בכפר הדר. בתחילה בנה יוסף צריף בן 2 חדרים, מרפסת ומטבח והמקלחת בחוץ. בהמשך רכשה משפחת אהביה 5 מגרשים ברחוב התכלת שהשתרעו על שטח של 10 דונמים. (לימים גרו עליהם: יוסף בתכלת 2, עדה ומונס מזורי בתכלת 4, יהודה בתכלת 6 ואיתן בתכלת 12. )בחצר המשק היה פרדס, לול ובו 500 תרנגולות, אווזים, ברווזים, תרנגולי הודו ושתי עיזים. מטע בן שתי שורות של תפוח עץ מזן יונתן.
הם התפרנסו מהפרדסים וממטבח הפועלים, שרבקה ייסדה, ובו סעדו פועלי הדר את ארוחותיהם מדי יום. כדי להתגבר על המשבר בענף הפרדסנות בתקופת מלחמת העולם השנייה, החל יוסף לעסוק בריצוף, והעסיק קבוצת פועלים כקבלן לעבודות אבן. לפרנסת המשפחה סייעו גם שני הצריפים שבנה והשכיר למתיישבים חדשים, שהגיעו להדר מתל-אביב. באותה תקופה נהגו בהדר לייצר שמן-אתרי מקליפות תפוזים, וגם משפחת אהביה עסקה בכך.
הבית שבו התגוררה המשפחה היה הקיצוני, הקרוב ביותר לגבול המושבה, ליד הדרך לשבט הבדואי של אבו-קישק. למרות המאורעות והמתיחות הביטחונית של אותם ימים, שררו יחסי ידידות ואחווה בין משפחת אהביה ושכניהם הבדווים. מדי יום שישי במשך שנים היה אחד השכנים הערבים מגיע להדר, ומביא דגים לרבקה אהביה. הוא עשה זאת כהערכה על כך שלדבריו הצילה רבקה את בנו באמצעות מרק אווז שבישלה בעבורו כשהיה חולה. איתן, בנם של יוסף ורבקה, זוכר כי בימי ילדותו, בדרכו לבית-הספר, קרה שהיה עליו לעבור דרך ואדי זורם וערבים שעברו במקום עם סוס ועגלה העמיסו עליה את כל התלמידים שהכילה.
כמתיישבים אחרים נמנה גם יוסף עם חברי ארגון ה"הגנה". בהדר היה מגרש אימונים ומחסן נשק. הבריטים נהגו לפשוט מדי פעם על הדר במטרה ללכוד את נתן ילין מור, מראשי הלח"י שהתחבא שם. הנערים, שאף הם גויסו ל"הגנה" היו מורידים חבל על פני השביל כדי לעכב את הבריטים, ובכך עזרו ל"מבוקשים" להימלט מפני רודפיהם.
יוסף עבד בהתנדבות כספרן בספרייה של הדר. הבן איתן מספר כי היה מתלווה לאביו לספרייה, שבבית העם. הוא נהג לקרוא בזמן שאביו סייע לאנשים להחליף ספרים. באותם ימים לא היה בידור אחר, ואנשים נהגו לקרוא ספרים ולהגיע לספרייה לא רק כדי להחליף ספר – אלא גם כמקום מפגש חברתי. "אבי היה טיפוס ציוני נלהב. הוא היה איש עבודה, אהב מאוד את ארץ-ישראל, והקפיד על טהרת העבודה העברית ועל טהרת הלשון העברית," אומר איתן, ומספר שכשדיברו לידו פולנית או יידיש –אביו נהג להתעלם, אף-על-פי שהבין שפות אלו על בורין. כשאיתן למד אנגלית בבית-הספר סירב אביו לעזור לו – מתוך עיקרון שיש לשמור על השפה העברית שהוחייתה.
במשך השנים סייע יוסף לבני משפחתו שנותרו בפולין לעלות ארצה, ובכך למעשה הציל אותם מהשמדה בשואה. כשנפטר ציינו בני משפחתו ומכריו שלמעשה הציל את כל בני כפרו מזוועות השואה, כי בזכותו עלו כולם ארצה.
יוסף נפטר ב-1980.
רבקה ויצ'ה ארליך נולדה ב- 1904 בעיירה חודורוב שבפולין להינדה לבית ארליך. כאמור רבקה עלתה לארץ לקראת המכביה ב- 1931 ונישאה בכפר הדר ליוסף אהביה אותו הכירה עוד בחודורוב . לזוג נולדו שני ילדים: יצחק היה הילד הראשון שנולד בכפר הדר ב- 1932 ואיתן.
אמה של רבקה, הינדה לבית ארליך, עברה לעיירה אחרת ובשנת 1936 עלתה לארץ וגרה עם משפחת אהביה בצריף. להינדה היתה חנות סידקית-גלנטריה קטנה ברחוב התכלת. .
יוסף עבד עד 1929 כפרדסן אצל נחום שיפר, עד שפשט את הרגל מנפילת הבורסה בארצות הברית והמשבר בענף הפרדסנות. יוסף החל לעבוד כרצף ורבקה עבדה במטבח הפועלים עד 1940.
בחצר בית אהביה פעל מפעל לשמן אתרי ואת השמן שיווקו למחנות הצבא הבריטי, שהשתמשו בו לאבק שריפה. היו להם 2 מסחטות לשמן אתרי וכ-10 פועלים עבדו בסחיטת קליפות התפוזים, והרווח היה טוב.
ב- 1931 בנה יוסף את בית האבן ובו שני חדרים, מטבח, שירותים ומקלחת.
איתן למד בגן הילדים ברמתיים. בכיתה א' – ב' למד בבית הפועלים שבכפר הדר ובהמשך למד בבית הספר בכפר מל"ל. בתיכון למד איתן במַקְס פַיִין בתל אביב.
איתן היה חניך בתנועת הנוער העובד והלומד והקן היה במרכז הדר, המדריכה היתה תמר צ'רקסקי/אורן מירקונה( שלימים נרצחה בגבול נווה נאמן וירקונה)
בצבא שירת איתן בחיל השריון וכשהשתחרר הקים מפעל לציוד לולים-סוללות, דודי שמש ותנורי חימום. יצחק ,אחיו, הצטרף כשותף. המפעל הוקם בתחילה בבאר שבהדר, ברחוב התכלת פינת הפרדס ועבר לחצר של האב יוסף. לבסוף בנו ברחוב בני ברית את המפעל "אורפז" לדודי שמש, שבו ייצרו את כל הפריטים ושווקו לבדם. במפעל עבדו 17 פועלים והוא פעל בין השנים 1982-1956. איתן היה יוצא להרכבות ויצחק עובד במפעל, חצי יום עובדים וחצי יום מתקינים. יצחק פרש מהמפעל והתמנה כאחראי על החמצן והחנקן בבית חולים שיבא שבתל השומר עד שפרש לגמלאות. איתן המשיך לעבוד במפעל במשך שנתיים, ב- 1982 פרצה מלחמת לבנון הראשונה "שלום הגליל" והמפעל נסגר.
ב- 1960 נישא איתן לדבורה לבית טננבאום. ילדיהם: מוטי-מרדכי, מירב ואֵילוֹן, 9 נכדים.
איתן התנדב 30 שנה במשמר האזרחי.
יצחק למד בבית הספר בכפר מל"ל, בתיכון למד שנה ראשונה בכצנלסון שבכפר סבא ועבר למקס פיין בתל אביב. הוא שירת בחיל האוויר. משם פנה לעבוד בתעשייה האווירית ונכנס כשותף במפעל עם אחיו איתן.
בשנת 1954 נישא יצחק לזיוה. ילדיהם: מירי - 1956 ועופר – 1960 ו-9 נכדים.
זיוה נולדה בשנת 1936 והיתה מזכירה בבית הספר שפרינצק ואחראית על הביטחון במועצה המקומית הוד השרון.
קברי המשפחה:
יוסף אהביה נפטר ב- 1992 וקבור בנווה הדר.
רבקה נפטרה ב- 2002 וקבורה בבית הקברות בנווה הדר.
זיוה אהביה נפטרה צעירה ב- 1982 ונקברה בנוה הדר.
שלמה גוטליב קבור בגבעתיים.
הינדה ארליך קבורה בתל אביב.
יצחק איזיק אהביה נפטר ב- 2011, ונקבר בבית הקברות נווה הדר.
דוד אריאל נפטר ב- 2017, קבור בבית הקברות בנווה הדר