המושבה מגדיאל גבלה מצד מערב באדמות חירבת חִיֵיה (חייה בערבית - נחש). בתל עתיק שהיה במקום (ברחוב בן גמלא ליד בית-הספר האזורי בכפר מל"ל כיום, 2024 בית ספר תמר), נמצאו ממצאים המעידים על תעשיית שמן זית ענפה שהיתה במקום. עדות לכך הם שרידי בית הבד שנמצאו בו והועברו למתחם זה.
כמו כן ידוע גם על גילוי מטבעות מהתקופה הביזנטית, המצביע על התישבות עתיקה במקום זה.
סיפור בתקופת ההתישבות במגדיאל מספר כי, בשנת 1925 חרשו מייסדי מגדיאל את השטח הקרוב לתל בחריש עמוק. תוך כדי העבודה נתגלו מטבעות זהב והחל ויכוח למי שייך המטמון, לחורש, לבעל המחרשה או לבעל האדמה?. לבסוף הוחלט על חלוקת השלל בין שלושתם. ערכו הכספי אינו חשוב כמו ערכו ההיסטורי העצום.
המטבעות היו מימי קונסטנטין הראשון, קיסר רומא מהמאה הרביעית. בצידו האחד של המטבע, האות M ובצד השני פרח החבצלת בצורת צלב וכתובת.
ראשוני כפר מל"ל השתמשו באבנים שמצאו בתל לבניית הרפתות, הבאר וכמה מהבתים . לאחר מכן הייתה ידועה הגבעה כאחת מגבעות הכלניות הנהדרות בשרון.
.בתי בד רבים נמצאו באתרים ארכאולוגיים ברחבי הארץ. הימצאותם מעידה על תפוצתו הרחבה של הזית. אלו הם החלקים בבית הבד
- קוֹרָה
- אבן היָם – אגן לשפיכת הזיתים
- מֶמֶל – גלגל הכתישה
- בּוֹרֶג אבן הריחיים
- אבני בתולה
עָקָל – סל קלוע להובלת הזיתים אל המסחטה
העקל
שתי אבני הבתולה
(מבוסס על כתבתו של קדמון יצחק, "מטמון זהב התגלה בחרבת חייה", חדשות הוד השרון, 19.2.99)