יוסף נולד ב- 1901 בסונץ' שבפולין, ליצחק יליד 1860 ופרומה בינדר. ההורים עסקו בבורסקאות - עיבוד עורות. לזוג נולדו 7 ילדים וביניהם ברטה -ברכה לימים בלומנקרנץ (מרמתיים),שנולדה ב- 1886 בנוביסונץ, פולין. יוסף למד ב"חדר" ובבית ספר יסודי. בהמשך עקרה משפחת בינדר מפולין לברלין שבגרמניה. שם המשיך יוסף את לימודי התיכון והאוניברסיטה. הוא למד בפקולטה לספרות, פילוסופיה ולוגיקה.
ילדות מפי יוסף: "בהיותי בן 10 עזבנו את סונץ אחרי ביקור פרידה אצל אחות אבי-רחל טיברגר באושוויינצ'ים, המשכנו דרכנו דרך אזור מיכרות הפחם בשלזיה עִלית, שהצטיין בריכוז אבק הפחם בכל הסביבה. עם שחר בבוקר ניגשתי אל חלון הרכבת כשעברה את הגשר הגבוה, משם עוד ראיתי את התנועה ברחובות וניצנוץ האור הבוקע מפנסי העיר.
הייתי בן הזקונים ועד שנתי השלישית הלבישו אותי בשמלת ילדה והתביישתי מאד. אחותי ברטה שהיתה מבוגרת ממני ב-13 שנה מחתה על כך. היינו 4 בנות ו-3 בנים. בגיל 4 נשלחתי ל"חדר" ששכן במבנה עלוב ובחורף התבוססנו בבוץ כדי להגיע אליו. כעבור זמן הועברתי ל"חדר" גדול, די רחוק מהבית. על גבעה מוקפת חומת אבן שנראתה כסוף העולם. בו ישבנו סביב שולחן גדול ולמדנו קרוא וכתוב ובחצר הגדולה שיחקנו בהפסקות.
ב-3 ביולי 1904 לקחה אותי אמי מעבר לנהר לחלק הגבוה של העיר שבו שכנה העירייה וגם חנויות גדולות, בדרך פגשנו קהל גדול של יהודים אשר התקהלו להגיד קדיש. כששאלתי את אמי מה פשר הדבר ענתה: הרצל(בנימין זאב) מת!. כשאחיה של אימי נפטר באו אנשים לתפילה וגם אז שמעתי אמירת תפילות ואמירת קדיש של המנחמים שבאו. ליום האזכרה של הרבי מצאנז (הלברשטם) הגיעו יהודים רבים מהסביבה לעירנו התפללו ואמרו קדיש. בהזדמנות זו ביקרתי אצל הסבא אשר זליג פרידמן.
אבי ואחיו הצעיר יוסף היו בורסקאים. המגרש של המשפחה השתרע עד הנהר. מאחורי ביתנו קרוב לנהר עמד צריף גדול ולידו נבנו בריכות מרובעות. לבריכות, שהכילו תמיסה עם סיד, הכניסו עורות. כעבור כמה שבועות ניתן היה להוריד את השיער ולהעבירם לבריכות אחרות מלאות מים נקיים מהולים בקליפות של עצי בוק. אהבתי לבקר ולהתבונן בתהליך הזה. פעם ביליתי שם לבד ונפלתי לבריכה מלאה בקליפות והצלחתי לצאת רק עם עזרה. כך נהניתי מאמבטיה לבוש בגדים בו בזמן שאחרים שלמו לשכנים בורסקאים עבור אמבטיה כזו. ...אבי יצר גם רצועות עור לתפילין. חורף אחד חלק מהמבנה הבורסקאי נשטף מזרימה אדירה של מים וסחף חלק מהעורות למרחקים.
הנחל שעבר על יד ביתנו זרם אל מחוץ לעיר ונשפך אל נהר הדונייץ, בילדותי נהגתי להגיע עם חברי לגשר קטן מעל הנחל ולהסתכל למטה לתוך המים הצלולים שבו רדפו הדגים הטורפים "דגי הכט"(זאב הנהרות) אחרי קורבנותיהם והשיגום. בתקופת הסתיו כשהטילו דגי הפורלים את ביציהם נאסרה הדגה. כדי לאכוף את האיסור עמדו שם שוטרים ומנעו מאנשים לדוג ביד קשה ביותר. הנחל התפצל במקומות מסוימים ושם נהגנו להתרחץ ילדים לחוד והייתה הפרדה בין גברים לנשים.
לאורך שדרת הצפצפות הגבוהה, שהובילה אל מחוץ לעיר, חגגו הקתולים בחגים שלהם. כמה זרה היתה לי התופעה הזו אבל כשהיהודים התאספו בהליכה לקידוש הלבנה שרתי עם כולם את השירים החסידיים.
העגבניות שהניחו הגויים על אדני החלונות להבשלה נוספת, נחשבו כטריפה בעיני היהודים. עגבניה הייתה אז כחידוש במזרח אירופה. ליד ביתנו גידל אבי תפוחי אדמה, שתילי פטל שונים. לפני הבית היה גן קטן מרובע שבו גם אני עזרתי בטיפול. מולנו בין בתים צפופים גדל עץ דובדבנים גדול נהניתי מהפרי ומטיפוס עליו. עולות בזיכרוני עוד חוויות רבות מתקופת ילדותי בגולה ולא פרטתי..."
עליה לארץ וייסוד רמתיים- בשנת 1924 עלה יוסף ארצה והצטרף לקבוצת "לייטמריץ" בעין גנים. הוא עבד בייבוש ביצות, בגידול טבק, בפרדסים ובמשתלות פרי הדר.
ב- 1925 הצטרף ל"קבוצת ההולנדים" בעין גנים שהקימה בהמשך את הישוב רמתיים. המייסדים היו קבוצה של 13 אנשים, 11 בחורים ו-2 בחורות, יוצאי פולין וגרמניה.
לפני עלייתם לארץ הם הוכשרו בחוות חקלאיות בהולנד, בעיקר בעבודות ברפת, גן ירק ומטעים. במושב עין גנים גרו כולם באוהל אחד גדול, שם הם החלו לעבוד ברפתות ורק לאחר שנה – 23 שנים לפני קום המדינה- הם עלו על הקרקע ברמתיים. לקבוצה הצטרף יוסף עוד בהולנד לפני עלייתו .
כשהגיעו למקום שבו בנויה כיום רמתיים מצאו המייסדים סביבה שוממה, גבעות חשופות ורק בדואים ועדריהם שוטטו בסביבה.
הגרעין כלל את: שמואל אמסטרדמר, קריגר, שמואל גרייזמן, ריבק, יעקב לשם, משה לוין, גולדברג נחום, מוזס אריך, דב קנטרוביץ'.
למקום קראו רמתיים בגלל שתי הרמות(גבעות) שבלטו בשטח. אנשי הקבוצה גרו בתחילה, בשלושה צריפים, הרווקים בצריף אחד ושתי המשפחות בשניים הנוספים. את הצריפים בנו משה לוין ויעקב פנקביץ'. למשה לוין היה גם סוס לצרכי הובלות חומרי הבניין.
יוסף רכש 17 דונמים ברמתים מאנשי שבט אבו קישק ומאבו פיאד שהשתייכו לקבוצת סודנים שבאו ממצרים וישבו באזור . הם נטעו עצי אקליפטוס, היו להם מקשות אבטיחים וזרעו רצועות קטנות של חיטה וירקות. היו להם סוסים, חמורים וג'מוסים שגיוונו את הנוף.
מפי יוסף: "את הצריף בניתי בעצמי. מאין ידעתי כיצד בונים? הלכתי להתייעץ עם השכנים הערבים ואז נסעתי ליפו. קניתי חומרים וכלים ובניתי צריף קטן ופשוט ששטח הרצפה 2.5/5 . בצריף הזה יצרנו אשתי ואני את פינתנו הפרטית. אף על פי ששתי המשפחות גרו כבר בצריפים פרטיים, המשיכו הנשים לבשל את הארוחות לכל החברים. האדמה היתה מוזנחת, אך במשק פיתחנו גן ירק, זרענו שדות חיטה והמשק שלנו סיפק לנו את צרכי המזון העיקרים: ירקות, חלב ובשר. הדרך לתל אביב ארכה כ-5 שעות. גלגלי העגלה היו עשויים גזרי עץ דקים, מוקפים חישוק ברזל ולא פעם שקעו בבוץ ובחולות. לעיתים חלק מהתוצרת לא הגיעה ליעדה כי העגלה התהפכה ויכולנו לאסוף רק את מה שלא ניזוק.
מאין השגנו מים? פעם בשבוע נהגנו לנסוע בעגלה רתומה לסוס למגדיאל, בתורנות בין משפחות המתיישבים .היינו מביאים לרמתיים מים בחבית גדולה מאוד. וכשחזרנו חילקנו את המים לחברים בחביות קטנות שעמדו ליד כל בית. במים השתמשנו לבישול ושתייה ואם חסרו לנו מים היינו שואלים מחברים ומקפידים להחזיר ... עצים שנכרתו מעצי אקליפטוסים שימשו להסקת תנורים. את הבגדים תפרנו בעצמנו , בגדי חקי פשוטים. הקפדנו לתקן כל חור בטלאי, לפי מספר הטלאים ניתן היה להכיר את מספר החורים. רק לכבוד שבת הרשינו לעצמנו ללבוש בגד חגיגי.
עזרה רפואית לא היתה לנו במקום. לא אחות, לא חובשת ולא רופא. פעם חלתה אשתי, רכבתי על סוס לרעננה להזעיק את הרופא. הרופא לקח את אשתי למרפאה ברכיבה על הסוס, ואני רכבתי על חמורו של הרופא....
עבודתנו הקשה לא מנעה מאיתנו שעות של שמחה ובילוי בערבים . היינו מתכנסים ליד אחד הצריפים, שרים ורוקדים במשך שעות ארוכות. בחגים התכנסנו בצריף מרכזי אחד וחוגגים יחד. בתקופה מאוחרת יותר הקימו במגדיאל את הבמה הראשונה להצגות תיאטרון. אנשים מהסביבה הגיעו מה שיצר קשר בין מתיישבי האזור..."
ב 1925 נקדחה באר במגדיאל ואחר כך נבנה מגדל מים. במשך הזמן העבירו מים בצינור ממגדל המים במגדיאל לרמתיים. עד שבשנת 1926 נחפרה באר מים ברמתיים ורווח לכולם. הבאר ברמתיים נחפרה במקום שהיום רחוב הבנים 4 ואין לה זכר. באותה שנה החלו בנטיעות ובשתילה ניטעו עצי לימון וגם חושחש (להרכבת הדרים). לימים מונה יוסף בינדר כאחראי על תפקוד תקין של הבאר.
לדינה( גניה ) ויוסף בינדר נולדו עזרא ודני
עזרא בינדר נישא ללאה בת מלכה ויוסף סגל מכפר סבא.
עזרא בינדר נולד ב- 1924 ונקבר ב-13 ביוני 2013, בבית העלמין מנוחה נכונה בכפר סבא.
קברי המשפחה ברמות השבים:
דינה בינדר נפטרה 12 בנובמבר 1987 דינה בינדר נולדה ב-30 בינואר 1901
יוסף בינדר נפטר 28 בנובמבר 1987.
דני בינדר נפטר ב-2025