בית האיכר ובני מגדיאל – דרך מגדיאל 67
בית האיכר נבנה בשנת 1958 בידי חברי אגודת המים ה"מרווה" וארגון "בני מגדיאל"* על אדמת המרווה.
האדריכל ארטור רייס תכנן את המבנה בשנת 1955.
הבית נבנה בצורת האות "ר", חד קומתי המוגבה ממפלס הקרקע כ- 80 ס"מ ומקורה בגג רעפים. המבנה נבנה בחלקו האחורי של המגרש כשמרבית השטח לפנים, נותר פנוי.
חברי ההנהלה היו בני מגדיאל, בנים למשפחות חקלאיות ובוגרי בתי ספר חקלאיים כמו פרדס חנה ומקווה ישראל. הקבוצה הקימה את "החברה החקלאית בע"מ ".
אגודת המים הוקמה בשנת 1927 ונקראה קודם "השרון", בשנת 1933 שונה השם ל"המרווה".
אגודת המרווה היתה יוזמתו של אהרון דודין ממגדיאל, אשר תרם לה רבות.
פסח פוטש היה יושב ראש המרווה באותם ימים.
בבית המקום יועד לשמש אולם לכינוסים, הרצאות ובו משרדים לענייני חקלאות.
לימים פעלה במבנה הספרייה של מגדיאל.
ב- 11 ביולי 1990 בחזית הבית נחנכה והוסר הלוט מעל אנדרטת מייסדי מגדיאל.
במימון הקמתה של האנדרטה השתתפו חברי המרווה ובני המייסדים. שמות המייסדים החקוקים על האנדרטה, הם אלה שרכשו נחלות והתיישבו במקום בין השנים 1924 - 1934.
*מיהם "בני מגדיאל"?
בתום המלחמה חזרה למגדיאל קבוצה של חיילים משוחררים אשר חלקם היו בני המושבה וחלקם צעירים שרצו להתיישב בה. והקימו ארגון משלהם בשם: "בני מגדיאל" הארגון יזם וייסד מוסדות במושבה, כמו: החברה הכלכלית של איכרי מגדיאל בע"מ, שהקימה את בית הקירור ובית החרושת לקרח, אשר נועדו לקדם ולפתח את החקלאות בשרון. מטרת הארגון הייתה עיבוד שטחי פלחה נרחבים בנגב.
בראשית שנות החמישים החל הארגון בזריעת תבואות קיץ וחורף בנגב והפך לגורם מרכזי בפעולותיו החקלאיות בארץ. (מתוך: גולה ומולדת, זקיף שמואל, מגדיאל, 1954)
היו להם שדות בנגב, בין הקיבוצים בית הגדי ושובל, אדמות קק"ל בחכירה. אלו היו מאות דונמים שגדלו בהם שעורה. בסוף הקיץ חורשים, באביב זורעים, ואחר כך קוצרים וכובשים את החציר.
מקור: גולה ומולדת, זקיף שמואל, מגדיאל, 1954
בשעה שארגון "בני מגדיאל" התפרק קנו חברי המרווה את חלקם.