בחנוכה 1945 , הוקם קבוץ יסודות, בסמוך לכפר הערבי ביר עדס. (בין הרחובות ששת הימים וכנרת כיום, 2020), שכן במקום עד 1948.
מייסדיו הראשונים נמנו על תנועת פועלי אגודת ישראל, שעלו מהונגריה, רומניה, גרמניה, פולין וצרפת. בתחילה גרו באוהלים ובישלו על פרימוס. שלושת הצריפים הראשונים נבנו מאסבסט ועץ, אחד מהם שימש בית כנסת. רוב חבריו היו נשואים עם ילדים וחלקם רווקים, קבוצה מעליית הנוער שמנתה כ-15 נערים ונערות נקלטה במקום, חצי יום למדו וחצי יום עבדו.
בקבוץ הוקם משק חקלאי עם גן ירק ובו עגבניות, מלפפונים, גזר, צנון לצרכי החברים ולמכירה, רפת עם שמונֶה פרות ושני סוסים באורווה.
הגזברים היו מרדכי שטרן ושרגא רפ. בראש ההנהלה עמד נפתלי גולדשטיין. ההכנסות היו משותפות לכולם.
נשים עבדו בפרדס של אסאו במגדיאל וגברים בפרדס ובגן הירק אצל וינר במגדיאל.
במלחמת השחרור ירו ללא הרף, מהכפר השכן ביר עדס לעבר יסודות, באחד מתקריות הירי פרצה שרפה באחד הצריפים, שכילתה את כל הצריפים ואיימה על כל המשק, בין המצילים היה נחמן תמרקין ממגדיאל ואריק שרון וחבריו, מכפר מל"ל השכנה.
במקום הצריפים השרופים בנתה הסוכנות היהודית שלושה בתי אבן עם גג שטוח. אחד מהם, שנותר עומד עד היום נמצא בפינת רחוב כנרת וששת הימים.
בסופו של דבר מנה הקיבוץ כ-200 איש.
בקבוץ התגוררו-
שרה גייגר, שהיתה מורה חיילת בקיבוץ יסודות, שלמה צְוַויפלֶר ממגדיאל, בצלאל גרין מרמתיים,
דר' גדעון שטיאט מתל אביב.
קיבוץ יסודות הקים את מושב יסודות שבשפלה
לפי בצלאל גרין אחד הנערים שנקלט בקבוץ:
"אנחנו גרנו באוהלים.
בין הקבוץ לכפר הערבי השכן בִּיר עָדָס הפרידה גדר תיל .
מהכפר הערבי צלפו עלינו כל הזמן יום אחד ירו כדור זרחן, שנכנס לצריף המכבסה והעלה אותו באש ואתו נשרפו גם 2 הצריפים האחרים.
כשנשרפו הצריפים, בנתה הסוכנות היהודית במקום, 3 בתי בטון עם גג שטוח.
בשעת סכנה הוציאו אותנו מהקיבוץ ושהינו בבית משפחת אלישיב ברחוב חנקין פינת נצח ישראל.
סדר היום שלנו הילדים/נערים בקיבוץ היה:
• לקום בבוקר ללכת לחדר האוכל
• להתפלל
• ללמוד בבית הספר, שהיה באחד החדרים
• לעבוד בגן הירק, שהיה מעבר לגדר לכיוון ביר עדס
בקבוץ היו לנו רובה איטלקי, 2 רובים קנדים רובה סטן ואקדח.
כשנשמעו יריות הגיעו האנגלים ושאלו בתמימות: "מי ירה?"
הכניסה לקבוץ הייתה מתוך הפרדס מכיוון רחוב חנקין כיום-2020, שכונת הרמטכלים.